מעמדן של ההלכות

שלום לך,
כל ההלכות כולן, ללא יוצא מן הכלל מחייבות אותנו באופן מוחלט. כל הילוכנו ומהלכינו - על פי ההלכות, שכשמן כן הן. אמנם, ישנן הלכות מדאורייתא וישנן הלכות מדרבנן. יש תקנות ויש גזירות וסייגים וכדו', ואכן יש לעיתים הבדלים במעמדן של ההלכות השונות וגם לכך יש כללים בהלכה עצמה, כגון - ספק דין דאורייתא - לחומרא, וספק דין דרבנן - לקולא. אך כאשר הדין הוא ודאי, עלינו לקיימו בין כך ובין כך.
כמו-כן אי ידיעת הדין אינה מגדירה את המצב בו נמצאים כ"ספק". יש ללמוד היטב היטב את כל ההלכות כולן ולצאת מכל ספק שהוא. מה שאין יודעים צריכים לשאול תלמידי חכמים שכן יודעים את ההלכות. העובדה שלא יודעים אף על עצם קיומן של הלכות מסוימות היא עובדה מצערת כשלעצמה, המצריכה ללמוד הרבה, כנ"ל, אך אין היא פוטרת מהחובה, שהיא גם זכות גדולה מאוד - לקיים את כל ההלכות כולן.
פעילות מעורבת של בנים ובנות היא דבר שכרוך בבעיות רבות מבחינה הלכתית. אמנם, שיחה שאינה 'שיחה מרובה' (אבות פ"א מ"ה) מותרת, דהיינו שיחה שיש בה צורך אובייקטיבי, אך שיחה שנובעת מקשרים רגשיים או שיחה שמביאה לכך ודאי אסורה (איני דן כאן לגבי פגישות לצורך נישואין). בהלכות צניעות אלו ואחרות יש דוקא הגיון רב מאוד והן אף מציאותיות, אלא שיש להתרגל, לעיתים, למציאות אחרת מזו שרגילים אליה עד עתה. בקשרים ובדיבורים בין בנים ובנות עלולים להיות כרוכים איסורים שונים, ועלולים הם לגרום למצבים נפשיים מאוד לא בריאים. מומלץ לעיין בעניין זה בספריו של הרב שלמה אבינר - "גן נעול - פרקי צניעות" (למשל בעמ' 115), "חסד נעורייך - תנועת נוער וצניעות".
בברכה
שי, חברים מקשיבים