שאלה
כבוד הרב שלום נשאלתי שאלה ואין לי עליה מענה ענייני אלא תירוץ מהתירוצים הקיימים במפרשים ושאלתי היא:
בפרקי אבות מובאת האמירה " יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים".
נשאלת השאלה מדוע היה צריך לתת דוגמא מבעלי החיים לבני האדם והרי כתוב "ומותר האדם מן הבהמה" , האם לא היה מקום לתת דימויים מבני אדם גדולי שם והיה הכרח לתת דימוי מבעלי החיים?
לתשובתך אודה בברכת שנה טובה לך וכול בית ישראל אמן.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
השאלה שלך נדונה בחז"ל: "דא"ר חייא מאי דכתיב (איוב לה) "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו" - "מלפנו מבהמות" זו פרידה שכורעת ומשתנת מים, "ומעוף השמים יחכמנו" - זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל. אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל. ומאי מפייס לה אמר רב יהודה אמר רב הכי קאמר לה זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך לבתר הכי אמר לה לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך: להלן הקטע האחרון בעברית - לפי הרב עדין שטיינזלץ: במה מפייס אותה את התרנגולת ? אמר רבי יהודה, אמר רב, מתנועותיו לפני הבעילה, נראה, כאילו כך אומר, הוא לה, לתרנגולת: אקנה לך מעיל שיגיע לך עד הרגלים. לאחר בעילה, כך אמר לה: תשמט כרבלתו של תרנגול זה אם יש לי כסף ולא אקנה לך, אלא שאין בידו כסף לשם כך.(מסכת ערובין ק' ע"ב)
הרעיון של חז"ל שצריך ללמוד מהבריאה. הקב"ה מבקש להדריך אותנו גם דרך הבריאה.
חכמים במסכת אבות בקשו להראות לנו כיצד הם לומדים מאופיים של החיות השונות את המידות הנדרשות בעבודת ד'.
גם בתהילים ובאיוב יש פרקי התבוננות ולמידת מידות והנהגות מהתבוננות בטבע.