מניין או מניינים

שלום רב,
ראשית רציתי לציין ששאלה מסוג זה צריך להפנות לרב המקום. איני רב, אך בכול זאת אכתוב לך כמה מקורות, וראה דברי אלה כפתח לדיון הלכה למעשה.

המקור לקביעת מקום תפילה קבוע הוא בגמרא (מסכת ברכות דף ו' ע"ב), בה נאמר: "אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפלתו - אלהי אברהם בעזרו". בהמשך הדברים מביאה הגמרא (ז:) את דברי רבי יוחנן: "כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו".

סיכום יפה מצאתי באנציקלופדיה התלמודית (ערך "בית כנסת"):
"צריך אדם שיקבע לו בית הכנסת להתפלל בו, שלא יתפלל היום בביהכ"נ זה ולמחר בבית כנסת אחר, ואמרו: כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו, שנאמר באברהם (בראשית, י"ט, כ"ז): "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם", ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר: ויעמוד פנחס ויפלל. ואף בביהכ"נ שהוא קבוע שם להתפלל בו צריך שיהיה לו מקום קבוע וידוע, ולא ישב היום כאן".

לגבי מקום ישיבה קבוע בבית הכנסת נחלקו הדיעות: יש הסוברים, כי על המתפלל לקבוע לעצמו מקום (מושב) קבוע* בעוד אחרים סוברים, כי אין להקפיד וניתן להתפלל פעמים בזוית זו ופעמים באחרת. למעשה נראה, כי עדיף, לכתחילה להתפלל במקום קבוע בתוככי בית הכנסת, אך בדיעבד ניתן לשנות מקומו. כך למשל, באם יושב מתפלל כלשהו במקום הקבוע לאחר, לא ימחה בו השני, אלא יתמקם במושב אחר ויאפשר לראשון לסיים תפילתו בנחת.

כל אדם יבחר את בית הכנסת אשר הכי נוח לו להתפלל בו. יש לציין כי, במקרה ויש בית כנסת ללא מניין ראוי לסייע ביד מתפללי המקום לקיים את המניין.

בהיעדר צורך מהותי (דוגמת: ריבוי אוכלוסין, נוסחי תפילות שונים ומרחק רב מאזורי המגורים) בהקמת בתי כנסת חדשים, נראה, כי עדיף להתפלל באחד מרכזי, שכן "ברוב עם הדרת מלך".

לסיום,אם בתי הכנסת האחרים שוממים בכול מקרה, ושאלתך היא האם יש מקום לקיימן ולהביא עשרה אנשים מבית כנסת אחר, לדעתי עדיף "ברוב עם", כמו שכתבתי לעייל.

בברכה
צביקה וצ'יקו, צוות ישיבת הר עציון