מנהגי אבלות

שלום ליאור. כאב גדול הוא לאב המאבד את בנו ועל כך ניחומי. לגבי שאלותיך:
א. אב אומר על בנו קדיש במשך שנה שלימה כמשך הזמן שהבן אומר קדיש על אביו. כאשר אביו של האב השכול חי [היינו הסבא] מן הראוי לבקש ממנו רשות לומר קדיש על הבן.
ב. לגבי הליכה לבית העלמין בכל שבוע, בעצם ההליכה לבית העלמין אין איסור מן הדין, אולם יש להדגיש בעניין זה שתי נקודות. ראשית יש לשאול מה הטעם להליכה לבית הקברות בתדירות גבוהה כל כך, אם דבר זה הוא גורם מרגיע ומחזק מתוך תחושה של קירבה לבן האהוב, הדבר אפשרי. אך יש לשים לב שהליכה זו לא תגרור אחריה השתקעות בעצב ובשכול ובכך מקשה האדם על עצמו לצאת ממעגל האבלות. לא לחינם לפי ההלכה ככל שעובר זמן מיום הפטירה מנהגי האבלות הולכים ומתמעטים. התורה מדריכה אותנו להתגבר על הקושי ולהאמין באב משגיח ואוהב ששוכן במרומים. עלינו להמשיך לחיות את חיינו ולא להרוס אותם בעקבות אסון יהיה קשה ככל שיהיה. חז"ל אמרו [מס' מועד קטן דף כז' עמוד ב'] שאסור להתקשות על המת יותר מדי, ושם הובא מעשה באשה שהצטערה מאוד על מות בנה ורב הונא ביקש ממנה שתפסיק לבכות כ"כ כי בעקבות כך היא תאבד גם את שאר בניה כי כל המתקשה על המת יותר מדאי סופו שיבכה על מת אחר חס ושלום.
דבר נוסף שיש לשים אליו לב הוא אופי התפילה במקום הקבר. הנפטר אמנם נמצא בעולמות עליונים, אבל התפילה לעולם לאלוקים היא. מטרת התפילה על הקבר הוא להעלות את נשמת הנפטר ממדרגה למדרגה, שכן בשמיים לא ניתן לקיים מצוות והמעשים שנעשים בעולם הזה לעלוי נשמת הנפטר מעלים את נשמתו במרומים מעלה מעלה. על זה אמרו חכמים אל ישים מגמתו כנגד המתים, והיינו שלא יתפלל אל המת אלא אל הקב"ה [אגב, הסתייגות זו נכונה גם לגבי תפילה בקברי צדיקים].
ג. נהוג לעשות הפסקה באמירת הקדיש בשבוע הראשון של החודש השנים עשר. אולם אם לא עשו הפסקה בשבוע זה יעשו הפסקה בשבוע האחרון של החודש.
ד. בניסן לא נהוג לעלות לבית הקברות וכן הוא גם אם יום השנה יוצא בשבת. לכן כל מי שיש לו אזכרה בחודש ניסן עולה לבית העלמין בערב ר"ח ניסן ומתפלל לעילוי נשמת הנפטר.
ומן השמים תנוחמו.

בברכה,
צוות משיבים ישיבת ההסדר קרני שומרון
karnei_shomron@intermail.co.il