מלימוד תורה למעשים

מספרים על ר' זושא מאניפולי, אחד מגדולי החסידות, שאמר כי הוא איננו חושש מה יהיה אם ישאלו אותו בבית הדין של מעלה, "לאחר מאה ועשרים שנה", מדוע לא היה משה רבנו. הוא יודע כי לא ישאלו אותו שאלה זו. הוא יודע כי ישאלו אותו מדוע לא היה "זושא". אותו זה שהוא יכול וצריך היה להיות, ולא היה.
אותי ואותך לא ישאלו מדוע לא הגענו למדרגתו של ר' שלמה זלמן אויערבך. אותי ישאלו, אם לא אממש את הפוטנציאל הגלום בי, "מדוע לא היית מאיר?".אותך ישאלו, אם לא תממשי את הכוחות שניתנו לך, "מדוע לא היית רחלי?"...
הרעיון הזה, של פנקס, הוא רעיון יפה. בכלל, כדאי לחשוב על מעשינו, להיות מודעים. להקדיש חמש דקות ביום למחשבה על מה עשיתי נכון, מה לא נכון, ומה כדאי לי להתחיל לנהוג. כדאי, אולי, להקדיש כל שבוע להתרגל לדבר חדש טוב, כולל דברים פשוטים ביותר, כמו: אמירת שלום לאנשים ("הוה מקדים בשלום כל אדם") וכו'.
שנה טובה!