מלחמה בקראים

שלום שמוליק, וסליחה על האיחור במענה.

אני יכול לתת לך תשובות המתפלפלות בפשוטו של מקרא ומוכיחות עד כמה צודקים דברי חכמים, ויש כאלו לא רעות בכלל. אתה יכול להניח שאלף שנים של התמודדות עם הקראים הניבו יותר מחיבור או שניים בנושא. אך אם אעשה זאת אחטיא את האמת.
יש להבהיר את הנקודה העקרונית בינינו לבין הקראים, ולא להתנצח בפירושו של פסוק זה או אחר.
על כן אומר את הדברים באופן ברור: אכן, ייתכן מאוד שהקראים קרובים יותר לפשט הכתוב לכאורה.
הדברים מפורשים במסכת סוטה (טז ע"א):
"א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל, בשלשה מקומות הלכה עוקבת מקרא [רש"י: "מקפחת את עקבו מעמדו ועוקרת בג' מקומות הלכה למשה מסיני באה ועוקרת את הפסוק"]: התורה אמרה "בעפר", והלכה בכל דבר* התורה אמרה "בתער", והלכה בכל דבר* התורה אמרה "ספר", והלכה בכל דבר" [עיין שם ברש"י כדי להבין כל דוגמא].
רואים אפוא שחז"ל מכירים בכוחה הגדול של תורה שבעל פה עד כדי שהיא הולכת נגד מקרא מפורש אשר אפילו לא מנסים להסביר אותו בהתאם למנהג המקובל למשה מסיני.
התופעה הזו קיימת לא רק בתחום הלכה למשה מסיני אלא גם בתחום הדרשות. התורה אמרה "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" וחז"ל בדרשתם קבעו שאין המדובר בשור זכר ובנו, אלא בפרה נקבה ובנה.
התורה אמרה "עין תחת עין" וחז"ל קבעו שהמדובר בממון ולא בעין ממש.
אמנם, יש שיסבירו בכל מקום למה דרשת חז"ל היא הקרובה לפשט המקרא וכך היא דרכו של המלבי"ם, אך אני חושב שהכל נובע מהיחס לתורה שבעל פה.
הקב"ה נתן את הכח לחכמים שבכל דור ודור לדרוש את התורה כפי ראות עיניהם לפי המתאים לאותו דור. כך הם דברי הרמב"ם בהלכות ממרים (פרק ב הלכה א):
"ב"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם ב"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך".
שני דברים למדנו מהרמב"ם. א. ב"ד דורש את התורה "כפי מה שנראה בעיניו"* ב. כעבור דור יכולה הבנת בית הדין להשתנות. משמע שאין הענין לנסות להבין מה הוא פשט המקרא, שהרי אם כן, כיצד ניתן להבין כמה הלכות בתורה וכולם יהיו נכונות?
הרמב"ם הרי לא כותב שבעיני ב"ד שבדור השני, נראית דרשת ב"ד שבדור הראשון מוטעית או לא נכונה. אלא פשוט נראה בעיניהם אחרת.
התורה שבכתב היא אידיאל גבוה, נצחי וקבוע. אך בני האדם שונים ואף הדורות כן. והתורה צריכה להתחבר לכל הדורות. על כן קבעה התורה: "אך השופט אשר יהיה בימים ההם", ועל פי פרשנות חז"ל: אין לך אלא שופט שבימיך. ואפילו יפתח, שהוביל קבוצה של אנשים ריקים ופוחזים, בדורו כשמואל בדורו. התורה צריכה התאמה לכל דור וזהו תפקידם של חכמינו.
כך אומר ר' יוסף אלבו ב"ספר העיקרים" (מאמר ג, פרק כג):
"לפי שאי אפשר שתהיה תורת השי"ת שלמה באופן שתספיק בכל הזמנים, לפי שהפרטים המתחדשים תמיד בענייני האנשים, במשפטים, והדברים הנפעלים, הם רבים מאוד משיכללם ספר. על כן ניתנו למשה בסיני על פה דברים כוללים, נרמזו בתורה בקצרה, כדי שעל ידם יוציאו החכמים שבכל דור ודור הפרטים המתחדשים".

שתי הערות חשובות עלי להוסיף.
א. התאמת התורה לכל דור נעשית רק על ידי חכמי הדור הנאמנים לתורה ויראי שמים.
ב. אל תדמה בנפשך שהקראים נאמנים למה שהם מדברים עליו. אי אפשר לקיים את התורה שבכתב ללא תושב"ע. מהכרותי השטחית עם קהילת הקראים בארץ, הדבר בולט מאוד בהלכות רבות בהם הם נוהגים על פי מסורות קדומות של עדתם, גם אם אינן מפורשות בתורה. למשל, המזוזה שלהם - צורת שני לוחות הברית עם עשרת הדברות עליהן. היכן כתוב כך בתורה? וכן הרבה.

חזק ואמץ לרגל חג מתן תורה הקרב ובא.

ידידיה

"בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה, והם עמודי ההוראה ומהם חק ומשפט יוצא לכל ישראל, ועליהן הבטיחה תורה שנאמר על פי התורה אשר יורוך זו מצות עשה, וכל המאמין במשה רבינו ובתורתו חייב לסמוך מעשה הדת עליהן ולישען עליהן" (רמב"ם הלכות ממרים, פרק א הלכה א).

"תנו רבנן: מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל - גייריה [גייר אותו], יומא קמא אמר ליה [יום ראשון אמר לו]: א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה [הפך לו. אמר לו על תי"ו שהיא אל"ף וכד']. אמר ליה: והא אתמול לא אמרת לי הכי? [אמר לו הנכרי: והלא אתמול לא אמרת לי כך] אמר לו: לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי! [אתמול, לא עלי סמכת? שבעל פה גם סמוך עלי]" (מסכת שבת לא ע"א)