מי הוא "ערב רב"?

[[נקודות הקשר של אלוקים לאבות]

אברהם יצחק ויעקב מתוארים בתורה בעיקר בעוצמה של מידות טובות. יושר גדול ועוצמה מיוחדת של אהבה לאחרים. עוצמה של אמונה עד כדי מסירות נפש. גם הפצת האמונה היא כרוכה במסירות נפש גדולה המגיעה כמעט עד הסתכנות בגזילת נשותיהם על ידי פרעונים ופלשתינאים למינהם.
התורה מרבה לתאר באריכות מודגשת את חשיבות ההמשך של העם, והקשר החזק במיוחד לארץ ישראל. בהקשר זה מסופר על ההתמודדות של האבות עם העמים שהיו בארץ לפעמים בדרכי מלחמה ולפעמים בדרכי שלום. לעומת זאת כמעט ולא מוזכרות מצוות בספר בראשית. גם לימוד תורה של האבות - מוזכר רק ברמז.
באותם נקודות בדיוק גם הקב"ה מתקשר לאבות. זהו קשר של התחייבות עד כדי שבועה על ההמשכיות העם. גם על נתינת הארץ לעם ישראל נשבע אלוקים בעצמו לשלושת האבות. גם האמונה של האבות באלוקים יש לה על מה שתסמוך. אלוקים קרוב אליהם. "מלך עוזר ומושיע ומגן" בכל עת צרה וצוקה.

[מעשה אבות סימן לבנים]

כשיצאו ישראל ממצרים עלו איתם ערב רב הרבה מאוד. לעמים הללו שהתלוו אליהם יש הרבה זכויות על הכרה בשם ה' והליכה אחריו בארץ לא זרועה. אבל מאידך אין להם את הסגולה הזו של "מעשה אבות סימן לבנים".
הם לא עברו גם את ההיטהרות המיוחדת שכור ההיתוך של מצרים גרם לבני אברהם יצחק ויעקב. כל הירידה למצרים היתה "כור ברזל" חשוב מאוד לעם ישראל. כור שתפקידו להסיר סיגים על מנת שהמוצר הסופי יהיה נקי, חזק ומתאים לפעולתו.
עם ישראל עבר את כור ההיתוך הזה על מנת שידע להיות בעל מידות עליונות כמו אבותיו אברהם יצחק ויעקב. כל הקורא בתורה על החובה לשמח את החלשים עשוי לחשוב כי כל מטרת הירידה למצרים היתה להטביע בעם ישראל את הרגישות ל- "הַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה". לקנות לעצמנו וללמד אחר כך לכל העולם איך להתייחס לחלשים, שגם הם נבראו בצלם אלוקים.
וכך כותבת התורה: "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה" (דברים ל"ז).
גם בספר דברים פרק כד מובאים על הציווים על החובה להתייחס בכבוד ל"ְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה" תוך כדי הזכרת העובדה שגם אנחנו היינו עבדים במצרים. התורה מזכירה את הענין הזה שתי פעמים בכדי להדגיש את חשיבותו ואת היותו יסוד בכל אורחות חיינו. ולכן מצוות זכירת יציאת מצרים מלווה אותנו בכל צעד ושעל בחיינו.

• "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ: בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט הַחוּצָה: וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ: הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ:
• לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ: בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
• לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ:
• לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
• כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ: כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
גם כל נושא העריות שעליו הוזהרו בני ישראל כמה וכמה פעמים מוזכר בהקשר התועבות של מצרים. אתם ראיתם כמה רע היה במצרים "ערות הארץ". כמה קילקול נורא נמשך מהתנהגותם המופקרת של המצרים ש"בשר חמורים בשרם".
המלך של מצרים בכבודו ובעצמו לא בוש לאנוס כל אשה יפה שמגיעה לתחום מצרים. השרים ועבדי המלך רק מסייעם לפשע הזה להתרחש. כל הלבוש הקצרצר של המצריות היה רק חלק מאותה תרבות של עריות. ולכן מצווה התורה: "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ:,,, אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי ה':" (ויקרא פרק יח)
[מידותיהם של הערב רב ]
ההפקרות שבין גברים לנשים שנהגו בה המצריים ניכרה לרעה בעיני היהודים שהתענו תחת סבלות מצריים. ולכן אחד הדברים החשובים שלמדו בני האבות משהייתם הנוראה במצריים היה להיזהר בעריות. הערב רב שהיו חלק מהמנהג המצרי הקלוקל היו שבויים בהרגלם הרע מזמן היותם מצריים במצרים.
מה שחשוב להזכיר כי את הרגישות גם לגר, יתום ואלמנה קנו רק בני אברהם יצחק ויעקב שהיו עבדים במצרים ונטהרו בכור הברזל. הערב רב שהצטרפו אליהם בעת היציאה לא רכשו את המעלות הללו. "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" - שמות פרק יב ומסביר רש"י שם "תערובות אומות של גרים".
נכון שהם התגיירו והחליפו את דתם בעקבות הנסים הגדולים שנעשו במצרים. נכון שהם הכירו במלכות ה'. אבל צריך לזכור כי אדם לא יכול לשנות את אורחות חייו ברגע אחד. גם התלהבות של רגע אחד לא יכולה לשנות את החוויות והאמונות וההרגלים שאדם יונק בבית הוריו במשך עשרות ואולי מאות שנים.
כל המתבונן בבעיות שהיו במדבר סיני יכול בקלות לראות את ההשפעות שבאו מהערב רב לבני ישראל פעם אחר פעם. הבעיות הללו נבעו משני היסודות שהיו חסרים לערב רב.
א] השפעת האבות.
ב] השפעת הזיכוך של כור הברזל.
לעומת זאת היו כל אנשי הערב רב במעמד הר סיני. כמו כולם הם צעקו "נעשה ונשמע". ולכן היו רבים כל כך במדבר שקיבלו את התורה אבל לא רצו לעלות לארץ ישראל שהובטחה לאבות.

[הבעיות שמלוות את עם ישראל]
אם נשים לב נראה כי הבעיות שליוו את עם ישראל במדבר היו כתוצאה מהתכונות הללו שהיו חזקות אצל ה"ערב רב" והשפיעו גם על בני אברהם, יצחק ויעקב.
• תאוה לבשר – זכרנו את האבטיחים ואת הקישואים שאכלנו חינם. "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים". (במדבר פרק יא) אספסוף אלו הם – ערב רב. הםאלו שנהנו ממנעמי מצרים והם מושכים אחריהם גם את בני ישראל = "וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
• נפילה בעריות של בנות מדין.
• רצון לחזור לחיים הטובים של מצרים. שרק להם היו חיים טובים, לא לבני ישראל.
נטיה לעבודה זרה שמתגלה ברגע קט של משבר. וברש"י שמות (פרק לב פסוק ד) הסביר על המילים "אלה אלהיך ישראל" - ולא נאמר "אלה אלהינו" מכאן שהערב רב שעלו ממצרים הם אלו שנקהלו על אהרן, והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו.
ועל כן הסבירו חכמינו כי חכמי הערב רב היו אלה שהשתמשו בכוחות הכישוף שהביאו ממצרים.
• חוסר הרצון להלחם על ארץ ישראל.
• חוסר אמונה בקיום הבטחת ה' לאבות.
הערב רב הללו אינם בעלי מידות נאצלות, אין להם רגישות לאחרים כמו לצאצאי האבות וכמו למי שעבר בכור הברזל ויודע את התחושה הנוראה של העבדים. ולכן בגמרא ביצה דף לב/ב כתוב:
"כי הא דשבתאי בר מרינוס אקלע לבבל, בעא מנייהו עסקא - ולא יהבו ליה. מזוני - מיזן נמי לא זינוהו. אמר הני מערב רב קא אתו! דכתיב 'ונתן לך רחמים ורחמך'- כל המרחם על הבריות - בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו. וכל מי שאינו מרחם על הבריות - בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו".
הם לא מכירים בעוצמת ההשגחה של אלוקים לבני ישראל.
הם לא חוו על בשרם את כל הנסים.
הם לא חשו את האהבה שהקב"ה רוחש לעמו כמו אב לבניו.
ולכן הם מעוררים מידי פעם את ספק במידת המחויבות של האלוקים לעם ישראל.
לעומת זאת הם מרגישים מחויבים לתורה. הם היו בעת קבלתה כמו כל עם ישראל – אבל הם לא מכירים מסירות נפש על הפצתה לאחרים, שהרי אינם בני האבות שגילו מסירות נפש להפיץ את דבר ה'.

[מי הם הערב רב?]
קשה לנו לדעת מי הם, כיון שבודאי הם התערבו בתוכנו כל כך הרבה עד שאולי אין בעם ישראל מישהו שאינו מעורב מהם. הם נמצאים כמעט בכל אחד שבשם 'ישראל' יכונה. וכתב אור החיים הקדוש על בראשית פרק א פסוק א
"והנה ידוע הוא כי בעוונותינו הרבים הרבה ניצוצות של קדושה הוטבעו בתוך הקליפות, וגם הרבה ערב רב נשתקעו בתוך הקדושה כאומרם בספר תקוני הזוהר הקדוש (בתיקונא שתיתאה) ומעורבים רע בטוב וטוב ברע, לזה צריך כביכול להבדיל הטוב מהרע והאור מהחשך אשר נתערבו"
לכן אין אדם שיכול להצביע על מישהו ולומר הוא הוא בן לערב רב שיצאו ממצרים לפני שלושת אלפים שנה ויותר. כיון שבודאי הם התערבו פעם אחר פעם בבני האבות אברהם יצחק ויעקב.
לעומת זאת אפשר בהחלט להבחין באנשים שתערובת הערב רב שבהם בטלה בשישים או באלף ואחרים שתערובת זו לא בטלה כלל. כמו כן יש אנשים שמונהגים על פי היסודות של הערב רב שנמצאים בתוכם, ויש אנשים שלא נתנו ליסודות הרעים הללו אפשרות לצמוח ולהשפיע עד שכמעט אינם ניכרים כלל.
ובשו"ע אבן העזר (סימן ב הלכה ב)
כל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם לכתחילה. ואעפ"כ:
א. אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד.
ב. או שני בני אדם שמתגרים זה בזה.
ג. או ראית משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד.
ד. או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל ועז פנים ביותר - חוששין להם, וראוי להתרחק מהם. שאלו סימני פסלות הם.
ה. וכן כל הפוסל אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים - חוששין לו שמא ממזר הוא.
ו. ואם אומר להם שהם עבדים - חוששין לו שמא עבד הוא. שכל הפוסל במומו פוסל.
ז. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא את הבריות ואינו גומל להם חסד - חוששין לו ביותר שמא גבעוני הוא".
שימו לב שלא מדובר כאן על חשש ערב רב אלא על חשש תערובת של עמים אחרים. אבל הוא הדין והוא העניין לערב רב שיון שכולם הם תערובות של אנשים מעם אחר שהביאו איתם תערובת של מידות רעות לעם ישראל.
[מה לעשות?]
אם כן מהי העבודה?
לדעת כי בכל אחד מאיתנו יש תכונות מעורבות של הערב רב המעורב הזה. ולדעת לא להמשך אחריהם אלא אחרי הכוחות הנתונים וטמונים בנו מהאבות.