שאלה
שלום רב,
1. מידת הביטחון - אני מבינה שישנם שני גישות עיקריות בביאור מידת הביטחון: החזון איש מול ביאורים חסידיים למינהם (חפץ חיים, ר' יוסף אלבו, בעש"ט וכד').
מצד אחד אני מבינה שהגישה של החזון איש יותר מתקבלת על הדעת הן בשל העובדה שהיא מתאימה כהדרכה כללית להמון והן בשל העובדה שהמציאות מורה על כך שלא כל דבר שמצפים לו אכן מתרחש בסוף ולכן היא טומנת בתוכה פחות סכנות מהגישות האחרות.
מצד שני, האופן שבו אני מבינה את הגישות האחרות הוא כך: לא ביטחון שמסיר אחריות מהאדם, אלא ממריץ אותו מתוך ידיעה שה' רוצה שיהיה לי טוב.
אם ניקח לדוגמא את חנה, איזה סוג של ביטחון היה לה? אי אפשר באמת לדעת אבל בפועל אפשר "להלביש" עליה את שני הגישות. אפשר לומר שהיא בטחה בה' שהיה לה ולד בדרך של החזון איש – היא אמרה לעצמה "אולי זה יקרה ואולי לו, אבל מה שבטוח זה י-כ-ו-ל לקרות ולכן אעשה את כל המאמצים". מצד שני אפשר לומר שהיה לה את הביטחון מהסוג השני – "אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שהקב"ה טוב ולכן רוצה שיהיה לי בנים ומתוך שאני בוטחת בכך, אני לא מרפה מהתפילות עד שאיוושע". בעיני, זה נראה דווקא שאלקנה הוא זה שהלך בגישת החזון איש, וחנה היא זו שסירבה לחשוב שאולי זה הגורל שלה ושאולי זה "רצון ה'". אפשר לראות את הביטחון גם מהנחישות שבתפילה שלה.
נראה לעניות דעתי, שכמו שבביטחון מהסוג החסידי יכולות להיות טמונות בעיות, גם בגישה של החזון איש יכולות להיות טמונות בעיות מסוג אחר – הסוג שאומר "זה יכול לקרות, אבל מי אמר?" – וזו סכנה מאוד גדולה שהאדם יתייאש, כי כמה אפשר לבטוח בה' בגישה שאומרת "אולי הקב"ה לא רוצה שיהיה לי בנים/זיווג/פרנסה..."? ז"א - האם אנחנו הולכים בשיטת החזון איש רק בגלל שאנחנו רוצים למנוע את סכנת ההתאכזבות או שאנחנו הולכים בגישה זו בגלל שהיא באמת נכונה?
2. השגחה פרטית
לגבי השגחה פרטית, לא במובן של שה' יודע, אלא במובן של התערבות הקב"ה בכל פרט ופרט שמתרחש בבריאה באופן מתמיד, הבנתי שהרמב"ם טוען שיש מקרים בעולם (נכון שהוא מחלק בין בעלי חיים ובני אדם ושאר קריטריונים, אבל בכל זאת באופן כללי לא ניתן לומר שהכל בהשגחה ממש).
א. איך זה שרוב אם לא כל אסכולות היהדות היום לא הולכות לפי הרמב"ם הזה וכמעט כולם טוענים שאין מקרה כלל ושהכל בהשגחת ה' כדעת הבעש"ט והחסידות?
ב. האם ניתן לומר שאיוב סבר שכדעת
תשובה
שלום וברכה
אשמח אם תקראי כרקע את http://www.ypt.co.il/show.asp?id=21954 או תצפי ב http://www.ypt.co.il/show.asp?id=26647.
על סיפור חנה אשמח אם תקראי כרקע את http://www.ypt.co.il/print.asp?id=19850. תוכלי אכן לראות שאף אני הצעתי שפרשת תפילת חנה היא אכן ויכוח פנימי בין כל המשתתפים באירוע על השאלה מה עליה לעשות.
כל מה שכתבת אפוא נראה בעיני נכון מאוד, כולל הסכנות האורבות לאדם בשעה שהוא מאמץ את החזון אי"ש. באופן אישי, כפי שתוכלי לראות מהמאמרים האלה, אני נוטה מאוד לגישת החזון אי"ש, בשל העובדה שכך לדעתי עולה מהמקורות , אולם את צודקת שאת חלקם אפשר לקרוא בדרכים אחרות.
אדגיש רק כי אפשר שיש לחלק בין שני תחומים. הגמרא עצמה אומרת שיש מפתחות שנותרו ביד ריבונו של עולם, ואפשר שאחת המשמעויות של גמרא זו היא העובדה שלאדם אין כל השפעה עליהם. ביניהם מפתח של לידה (סיפור חנה), גשמים וכדו'.
השגחה פרטית:
א. נכון כי החסידות ותנועת המוסר אכן שללו בפועל את הרמב"ם והלכו בדרך אחרת, אולם אין זה נכון כי מדובר באימוץ טוטאלי של היהדות, וזאת משתי סיבות. ראשית, במישור המעשי, על אף ההצהרות המרוממות על העובדה שהכל מהקב"ה אנו מוצאים את רוב בני האדם פועלים בהשתדלות בדיוק כמו שפועל אדם חילוני או גוי, ואין לתפישה הרוחנית של מימוש אלא בהצהרה בלבד. שנית, יש עוד רבים שלא קיבלו את העמדה הזו. לא נעים לי, אך שוב אני מבקש להפנות אותך לדברים שכתבתי בספר "בצלמו", שהרוח של התפיסה האחרת שורה בין כל דפיו.
ב. איוב הלך רחוק יותר. איוב טען שהקב"ה יודע הכל, אך לא פועל בעולמו בצדק.
ג. כעת רווח לי מעט, כי אני רואה שאת מבקשת את דעתי. היא כתובה במקורות שהפניתי אותם אליהם.
כל טוב