שאלה
שלום יש לי שאלה, אומרים על הקב"ה רחום וחנון, חסיד..
נראה לי הרמבם כותב ה' כך אהיה אף אתה רחום וחסיד.
גם כתב הרמבם שטוב ללכת בדרך הממוצעת האם אדם צריך תמיד לנהוג בחסד כלפי הבריות? גם שקורים דברים לא רצוים וצריך ךהעמיד את האדם במקומו, גם כשפוגעים בך ואם תנהג בחסד אדם הפוגע יחשוב שטוב כך והרי כתוב לא תתן בפני עיוור מכשול ואם תנהג במידת הגבורה הרי כתוב במידה שהאדם מודד בה מודדין לו מהשמים?
אז איך לנהוג?
תשובה
שלום לך,
אין סתירה בין הדברים, כפי שמנסח זאת בבהירות נפלאה הרב יעקב הלוי פילבר (http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main_id.asp?id=1361):
אחת המצוות שהתורה מצוה אותנו היא "והלכת בדרכיו", שהרמב"ם מפרשה: "להדמות בדרכיו הטובים והישרים (של הקב"ה)". ובהלכות דעות (פ"א ה"ו) הוסיף: "וכך למדו בפירוש מצוה זו. מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש". את המצוה הזו למדו בפסיקתא (דברים, ראה) מהפסוק: "אחרי ה' אלקיכם תלכו" – "זו דרכיו של הקב"ה, מה הוא רחום וחנון אף אתה היי כן, מה הוא גומל חסדים אף אתה כן". אמנם מדבריהם אנו לומדים שהאדם צריך להיות רחמן וגומל חסדים כמו הקב"ה, אך לא מבואר מדבריהם האם הרחמים הם רק למי שעושה את רצונו של הקב"ה או שגם הרשעים הם בכלל מרוחמיו של מקום? לשאלה זו יש תשובה בדברי "אליהו רבה" (איש שלום) פר' כד: "והלכת בדרכיו – בדרכי שמים, מה דרכי שמים רחום ורחמן על הרשעים ומקבלן בתשובה, כך אתם תהיו רחמנים זה על זה".
שנה טובה
ידידיה