שאלה
המחיצה של בית הכנסת שלנו היא לא תקינה, לפי מה שאני יודעת. היא מגיעה לגובה של בערך כמו גדר חצר של בית, אם אדם עומד- המחיצה מגיעה עד המותן בערך..
הם רואים אותי מתפללת ויושבת, ובעצם- אין הפרדת ראייה, יש הפרדת ישיבה
אנחנו גרים ביחידה צמודה להוריי בעלי והוא הבית-הכנסת היחיד שקרוב לשכונת מגורינו..
מצד אחד, זה הבית הכנסת הקרוב לנו
מצד שני, יש בית הכנסת מעט יותר רחוק בשכונה אחרת שמן הסתם אני חושבת שיש יש מחיצה תקינה (שנינו עוד לא היינו שם)
ומצד שלישי, זה הבית הכנסת שהורי בעלי מתפללים בו ואנחנו מעט חוששים קצת לפגוע בהם ברגע שנעזוב את בית הכנסת לחלוטין
מה עלינו לעשות מבחינה הלכתית?
תשובה
בס"ד,
שלום!
יש לקהילה זו על מה לסמוך אך בהחלט את צודקת שאף אם נשים מכסות את עצמם ע"פ כל כללי ההלכה, זה בהחלט מקור להיסח הדעת ובבית המקדש ההפרדה היתה באופן כזה שהנשים היו באזור מוגבה ומקיף, כמו כן הז\מן שהיו בהפרדה כזו לא היתה בזמן תפילה אלא בהתכנסות העם סביב שמחת בית השואבה.
איני מכיר את הורי בעלך אולם אמירה שלך בסגנון של: לא נעים לי להתפלל כשיש לי תחושה שמסתכלים עלי (או אני חשה שזה מסיח את דעתם של מתפללים ואני לא רוצה להיות אחראית לכך או לתלות זאת בנעים לי יותר כך עקב הרגלי ילדות ) בהחלט יכולה להיות נימוק מתקבל גם מבחינת ההורים.
דרך אחרת: פעם פעמיים להתפלל בבית בטענה שאני רוצה יותר להתרכז בתפילה או אפילו תירוץ אחר כלשהו ואחר כך למצוא סיבה (שעור מיוחד, חברה, סגנון תפילה מסויים) כנימוק לרצון ללכת למקום אחר.
לגבי בעלך - אחרי שאת תלכי למקום אחר זה אך טבעי שיילוה אותך.
בכל אופן לא הייתי מותח ביקורת על ההורים וגם לא מנמק למה משהו אחר הוא טוב יותר אלא להשאיר הכל באוירה של כך אני מרגישה נעים יותר.
שיתקבלו תפילותיכם בכלל תפילות ישראל