שאלה
כבוד הרב
ראשית השאלה היא על דרך היושר והצדק ואין היא מתייחסת, כמובן, על דרך המשפט האזרחי שכן, התייעצות עו"ד הוא התיר לי ועדיין לא נחה דעתי.
המקרה: התקשרתי בחוזה עם חברת ניקיון שהתחייבה לספק לי עוזרת קבועה ולשלם לה כל הראוי לה מצד החוק. מצידי התחייבתי לא להעסיק את העוזרת באופן פרטי לא בזמן תחולת החוזה ולא ששה חודשים אחריו. העוזרת התפטרה מהחברה, כי לטענתה היא לא מקבלת את הראוי לה כהוגן. אני מתכוונת להפסיק את הקשר עם חברת הניקיון, בראש ובראשונה כי המחיר גבוה לי מדי, אבל גם משום שיש טענות נגדה על יחס בלתי הוגן לעוזרת. השאלה היא: האם, למרות החתימה שלי על החוזה מותר לי להעסיק עתה את העוזרת באופן פרטי [כפי שע"פ עורך הדין מתיר לי חוק חופש העיסוק]? שהרי, אולי מותר לי כי מבחינתי היא הפרה את החוזה בכך שלא נתנה לעוזרת את הדברים שהתחייבה עליהם [אם כי אני יודעת זאת רק ע"פ צד אחד]? וגם מפני שממילא הקשר בינינו היה ניתק והקשר שלה עם העוזרת היה ניתק והרי זה בבחינת זה נהנה וזה לא חסר? ובכל זאת, האם זה בגדר מוצא שפתיך תשמור?
תודה רבה לכבוד הרב
תשובה
שלום וברכה
קשה לי לענות על שאלה זו כי לא שמעתי את שני הצדדים.
על כן אתייחס לכך לא כדין תורה אלא כשאלה:
באופן עקרונית, לו רק את היית עומדת מול החברה – את חייבת לעמוד בדיבורך. על אף שהשתנו התנאים, על אף שהיא התפטרה בלי קשר אלייך, על אף שאת כבר לא כבולה לחברה – מי שהתחייב חייב לעמוד בדיבורו, גם אם התנאים השתנו, כיוון שהדבר אינו נוגע לך באופן אישי.
אולם יש צד שלישי בסיפור והוא העוזרת עצמה, שיוצאת נפסדת מהקפדה זו שלך על דברייך, שכן לה לא יהיה עבודה. לא זו בלבד, אלא שאפשר שהחברה לא עמדה בדיבורה כלפי העוזרת, וממילא החובות שלה כלפי החברה, וגם ההתניה שלך כלפי החברה – לא קויימה (אם כי כאמור לא שמעתי את עמדת החברה).
לפיכך, רק אם יש לך יסוד אמיתי להניח כי החברה לא עמדה בתנאים שהיא התחייבה כלפייך (להעסיק את העוזרת בעמידה על זכויותיה) את יכולה להעסיק אותה. אם לא – את צריכה לעמוד בדיבורך.
כל טוב