מוזיקה לועזית

ב"ה

ברכה ושלום.

נקודת המוצא היא שעולם השירה והניגון הוא עולם שמשפיע מאוד על נפש האדם.

בכוונה כתבתי "עולם השירה" כי אני לא חושב שיש הבדל בין שירה ומוזיקה לועזי ישראלי עברי וכו.
לא מוחנים לפי הכותרת אם זה עברי או לועזי
אלא לפי ה ת ו כן .
אם התוכן הוא שלילי אסור לשמוע את זה.
כי זה מזיק לנפש ,זה מזיק לנשמה.זה מטמא את האדם כי זה יצא ממקור טומאה.
יש לזה השפע ה שלילית אדירה על נפש האדם.
ולכן זה אסור.

כעת קראי שוב את דברי הרמב"ם:


" ודע, כי השירים המחוברים, באיזו לשון שיהיו, אמנם יבחנו בענייניהם, והם נוהגים מנהג הדיבור, אשר כבר חילקנוהו. ואמנם בארתי זה, אף על פי שהוא מבואר, לפי שראיתי זקנים ואנשי מעלה מאומתינו, שכאשר יהיו במשתה יין, בחתונה או בזולתה, וירצה אחד לשיר שיר ערבי, אפילו היה ענין זה השיר בשבח הגבורה או הנדיבות - וזה מן החלק האהוב - או בשבח היין, יגנו זה בכל אופן מן הגינוי, ואין מותר אצלם לשומעו. ואם ישיר המשורר שיר מן השירים העבריים - לא יגונה זה, ולא יחשב חמור, עם היות בזה הדיבור מה שהוזהר ממנו, או המאוס. וזו סכלות גמורה, לפי שהדיבור לא יאסר, ויותר, ויאהב, וימאס, ויצווה באמירתו, לפי לשונו, אלא לפי עניינו. שאם יהיה ענין זה השיר מעלה - צריך לאומרו, באיזו לשון שיהיה; ואם יהיה עניינו פחיתות - צריך להניחו, באיזו לשון שיהיה. ולא עוד, אלא שיש אצלי בזה תוספת, שאם יהיו שני שירים שלהם ענין אחד, לעורר כח התאוה ולשבחו ולשמח הנפש בו, והיא פחיתות, וזה מחלק הדיבור המאוס, לפי שהוא יעורר ויזרז למידה פחותה, כמו שיתבאר מדברינו בפרק הרביעי, ויהיה אחד משני השירים עברי, והאחר ערבי או בלשון אחרת - תהיה שמיעת העברי והדיבור בו יותר מאוסה אצל התורה, למעלת הלשון, ושהיא אין ראוי להשתמש בה אלא למעלות, וכל שכן אם יצורף לזה שימוש בפסוק מן התורה או משיר השירים לזאת הכוונה, שאז יצא מחלק המאוס לחלק האסור, המוזהר ממנו, הואיל והתורה אסרה שיעשו מילות הנבואה מיני זמר בפחיתויות ובדברים המגונים."

קראי שוב את דבריו.

ואם יש לך עדיין שאלה אשמח לענות.
עייני גם ב:

https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=7885

בברכה

עוזיאל