מוות

שלומות ואור.


הקדוש ברוך הוא ברא אותנו כאן בעולם הזה, כדי שנוכל לפעול בו ולתקן אותו. בפרשת בראשית אנו קוראים, בפרשייה החותמת את סיפור הבריאה, על מהות העולם והקיום- "כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלקים לעשות". לעשייה יש חשיבות כסדר העולם, כבניין, כהתפתחות. חז"ל ציוו על בניין ועשייה כי "לא תוהו בראה" , הקב"ה לא רוצה שנשאיר את העולם בהיפוכו, אלא "לשבת יצרה". לאור זאת גם נפסקו הלכות שונות.

על כן אנו מצטערים כאשר אפשרות זו, לתקן ולפעול, נפסקת עם המוות. במוות כבר אין אפשרות לשנות. המוות הוא סטאטי.

נכון שאז מגיעים למקום רוחני יותר, אבל זהו מקום שאי אפשר להתקדם בו ברוחניות. זו הזווית ממנה אנו רואים את העולם שלאחר החיים, ולכן קשה לנו עם העולם הזה.

"רבי יעקב אומר: העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין.
הוא היה אומר: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה".

(אבות פרק ד')

מקווה שעניתי לשאלתך,
נחום.