שאלה
שלום רב,
ברצוני לשאול שאלה שאולי נשמעת קצת תמוהה, אבל היא מטרידה אותי זמן רב:
כל בוקר אנו אומרים "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". אבל על מה יש פה בעצם להודות? הרי ידוע שלפני שהנשמה יודרת לעולם היא מתחננת לפני המקום שלא תרד, וכבר אמרו חז"ל "על כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת", כלומר הקיום שלנו פה הוא כורח, דבר שמלכתחילה אינו רצוי (ופעמים רבות גם בדיעבד... כי העולם הזה מלא סבל), אז על מה השמחה?
תודה מראש,
מלכה
תשובה
שלום רב,
שאלתך אינה תמוהה, וכבר דנו באריכות בית שמאי ובית הלל בשאלה האם טוב לו לאדם שנברא, או טוב יותר היה לו לא היה נברא (עירובין יג). לבסוף הסכימו שטוב היה יותר שלא נברא, ועכשיו שנברא יפשפש ויש אומרים ימשמש במעשיו.
לאור דברים אלה יש לראות כל יום כהזדמנות וכאתגר לתקן ולשפר את עצמנו, ולכן אנו מודים לבורא עולם שנותן לנו יום נוסף של חיים, ושאנו מוצאים את עצמנו בבוקר עם היכולות לעשות שימוש מושכל ביום החדש.
בברכת שנה טובה,
רונן לוביץ