מה עושים באבידה שהכרזתי ולא באו בעלים

בס"ד

{[דיני השבת אבידה בקיצור]}

[א]] להכריז על כך על ידי שתתלה פתק במקום שבו היתה האבידה (במקרה שלך מקום הכשרת הכלים) או במקום שבעלי האבידה עשוים לבא לשם לחפש את כליהם.

[ב]] כיון שמחיר הכלים אינו יקר כל כך וקל היום לקנות כלים. וכיון שמחיר השמירה של האבידה עלול להיות יותר יקר ממחירם. לכן תשום את דמיהם כמה הם שווים.

[ג]] אחרי ה"שומה" שאתה עורך בעצמך למחיר המציאה אתה מוכר אותם למישהו אחר או לעצמך כאדם פרטי.

[ד]] כסף הקניה שמור אצלך לטובת המאבד אם יבוא אי פעם. ולכן תרשום באיזה מקום כמה כסף קיבלת למענו. באותו מקום תרשום גם איזה כלים היו, וכמה ואיזה סימנים היו בהם. כדי שתוכל לוודא שהוא אכן המאבד.

[ה]] אם המאבד יבוא אי פעם ויתן סימנים - תתן לו את הכסף הזה. אם לא יבוא אתה יכול בנתיים להשתמש בכסף הזה.

[ו]] אחרי שקנית את הכלים לעצמך הם שלך ואתה יכול לתרום אותם לכל ארגון חסד שהוא.


****

[מקורות]

שו"ע חושן משפט סימן רסז
(ד) כיצד מכריז: אם מצא מעות מכריז מי שאבד לו מטבע, וכן מכריז מי שאבד לו כסות או בהמה או שטרות ויבא ויתן סימניה ויטול, ואינו חושש לרמאי מפני שהודיע מין האבידה, לפי שאינו מחזירה עד שיתן סימנים מובהקים:
(ה) בא בעל האבידה ונתן סימנים שאינם מובהקים אין מחזירין, והרמאי, אע"פ שאמר סימנים מובהקים, אין מחזירין לו עד שיביא עדים שהיא שלו:
(טו) הכריז ולא באו הבעלים, תהא המציאה מונחת אצלו עד שיבא אליהו:
(יז) כל זמן שהיא אצלו חייב להטפל בה שלא תפסד ולהשביחה כגון לגזוז הצאן, ואפילו גיזת זנב השור שהוא דבר מועט חייב ליטפל בו:
(יח) וצריך לבקרה ולבדקה כדי שלא תפסד, כיצד וכו'
(כא) מצא תפילין, [שם דמיהן] ומניחן עליו מיד אם ירצה, שדבר מצוי הוא לקנות בכל שעה:
(כד) אווזים ותרנגולים: זכרים (גדולים) מיטפל בהם ל' יום, קטנים ביותר ו[כל דבר שטיפולו מרובה משכרו, מיטפל בהם ג' ימים, מכאן ואילך מוכרן בב"ד, ויש אומרים דאין צריך בית דין ויכול לשומן ולקחתן באותן הדמים] (טור בשם ר"י והרא"ש):
(כה) מה יעשה בדמים, ינתנו למוצא ויש לו רשות להשתמש בהם.