שאלה
לכבוד הרב!
ראיתי שאלה של בחור אליך בו הוא הזכיר נידוי לאחר שז"ל.
מהו הנידוי? ומה הדינים לגביו?
בתודה.
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
מרן בשו"ע חלק אבן העזר סימן כג פסק את דברי רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כא הלכה יח
אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, לפיכך לא יהיה אדם דש מבפנים וזורה מבחוץ, ולא ישא קטנה שאינה ראויה לילד, אבל אלו שמנאפין ביד ומוציאין שכבת זרע לא די להם שאיסור גדול הוא אלא שהעושה זה בנדוי הוא יושב ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאילו הרג הנפש.
ובספרו "בית יוסף " הוא הסביר שנידוי הכוונה שהוא ראוי לנידוי אבל לא מנדים בפועל. (הרמב"ן והרשב"א )
כאילו ראוי לנידוי וכאילו הרג את הנפש.כדי להמחיש לנו את חומרת האיסור.
הנה אני מעתיק לך את דבריו:
בית יוסף אבן העזר סימן כג אות ב - ג ד"ה ומ"ש ואלו
ב - ג ומ"ש ואלו שמנאפים ביד לא די לו באיסור הגדול שעושה אלא שהוא בנידוי ועליהם נאמר ידיכם דמים מלאו וכאילו הורג הנפש ואסור לאדם שיקשה לדעת או שיביא עצמו לידי הרהור. כל זה מדברי הרמב"ם בפכ"א מהא"ב (הי"ח - י"ט).
וכתב הרב המגיד בפרק כל היד (נדה יג:) א"ר אלעזר מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו אלו המנאפים ביד דתנא דבי רבי ישמעאל לא תנאף (שמות כ יג) בין ביד בין ברגל [ולעיל מיניה] אמר רב המקשה עצמו לדעת יהא בנידוי אמר רבי אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ומדברי רבינו נראה שמה שאמרו יהא בנידוי שחכמים נידו כל מי שיעשה כן וזהו שכתב בנידוי יושב
אבל הרמב"ן (נדה יג: ד"ה הא דאמרינן) כתב פירשו בתוספות (שם ד"ה המקשה) לא שהוא מנודה מעצמו בנידוי של רבותינו אלא שבית דין מצווין לנדותו ועד שינדוהו אינו מנודה כך פירש רבינו יעקב ע"כ וכן פירש הרשב"א ז"ל (שם ד"ה הא דאמרינן) משמו עכ"ל:
בברכה,
עוזיאל