מה הרב אומר על הסרט "אושפיזין" ?

ב"ה


ברכה ושלום.


זה סרט מקסים.ומעורר מחשבות והרהורים בתחום עבודת המידות וההתמודדות של האדם מול עצמו ומול אלוקיו וההתמודדות שלו מבחינה חברתית.וההתמודדות שלו בתחום האמונה.
אשתדל לכתוב כמה נקודות ואולי אתן תוכלו לפתח את זה לדיון עם הבנות:

**[תשובה]- חזרה בתשובה היא מצווה המוזכרת בתורה והרמב"ם הגדיר אותה בצורה מאוד ברורה בהלכות תשובה פרק בהלכה א

[אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח,

כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה,הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך...

הלכה ב
ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו..."]


ואת המוטיב הזה רואים בסרט כמה פעמים למשל: 2 האורחים מזכירים להם את העבר שלהם אבל הם מאוד מתגברים ומנסים לבודד את הזכרונות מהעבר מול מצוות הכנסת האורחים.
וכמובן בסוף הסרט כשהוא מתגבר על כעסו העצום ובסיטוציה כ"כ קשה לא חוזר על עברות העבר ופותר את הבעיה באלימות אלא הוא מנתב את זה לתפילה ולוקח את הכוחות שלו לזעוק ולהתפלל להשם מקירות ליבו.


** [הכנסת אורחים]- זו מצוות עשה מדרבנן ו"גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה" מפני שההתמודדות עם האורחים היא קשה וכאן נבחן האדם במידותיו ובסרק רואים איך הם הרגישו בעצמם שהם נכשלו בהכנסת אורחים בפעם הראשונה ואח"כ הם מבינים שבכדי להכניס אורחים צריך גם לחבר את הלב ואת הנשמה ואת החיוך ואז הם עושים זאת בפעם השניה בשמחה אמיתי ובשלמות פנימית. כפי שכותב הרמב"ם הלכות אבל פרק יד הלכה ב
[שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר וירא והנה שלשה אנשים, ולוויים יותר מהכנסתן, אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים. " ]ובמיוחד מה שהוא כותב ביחס לחגים בהלכות יום טוב :
["וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל דברים ט"ז לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו, ועל אלו נאמר הושע ט' זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם, ושמחה כזו קלון היא להם שנאמר מלאכי ב' וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. "]



** [זוגיות] רואים איך שניתן לקיים זוגיות בעליות ובירידות בוויכוחים ובחוסר הבנה אבל לא צריך להבהל כי המטרה היא לריים את מצוות ואהבת לרעייתך כמוך ואת מצוות פריה ורביה והדרך לקיום המצווה היא חשובה ולכן הוא משתדל לשמח אותה לפני כניסת החג כפי הפוסק הרמב"ם ב הלכות יום טוב פרק ו הלכה יז

[שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר דברים ט"ז ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו.

הלכה יח
כיצד הקטנים נותן להם קליות ואגוזים ומגדנות, והנשים קונה להן בגדים ותכשיטין נאים כפי ממונו,"]

**[אווירה מתאימה]- היא התעקשה לשמוע את בעלה אומר דברי תורה על השולחן למרות שהאורחים לא הקשיבו ולמרות שהתנאים לא אישרו לדבר שיחה רוחנית רצינית אבל לה זה היה חשוב כי האווירה הכללית היא זו שמשפיעה והיא זו שנותנת את הטון ולכן היא לא וויתרה על דבר תורה מבעלה על השולחן.וכפי שנפסק להלכה במשנה ברורה סימן קע ס"ק א

[ומצוה על כל אדם ללמוד תורה על שלחנו שכל שלחן שלא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים וכתב בשל"ה דילמוד משנה או הלכה או אגדה או ספרי מוסר ואינו יוצא במה שמברך בהמ"ז ועכ"פ יאמר איזה מזמור וטוב לומר אחר ברכת המוציא מזמור ה' רועי לא אחסר דהוא ד"ת ותפלה על מזונותיו:"]



** [הקפדה] - אי אפשר לשמוח בשלמות אם המישור של בין אדם לחבירו לא מתוקן ולכן הוא כל הזמן מחשפ את הדרך לבקש מחילה מאותו אדם שהסוכה הייתה שייכת לו ונלקחה בטעות ע"י בן ברוך. הוא מבין כי כי אם יש הקפדה במישור הזה אז זה משפיע ישירות על בין אדם למקום כי "דרך ארץ [קדמה] לתורה" .


**[מידת הכעס]- בכל המידות האדם חייב לאזן את עצמו בדרך הבינונית שהוא שביל האמצע אבל במידת הכעס אין פשרות והאדם צריך להיות בזה [קיצוני] וכפי שכתב הרמב"ם הלכות דעות פרק ב הלכה ג

[ויש דעות שאסור לו לאדם לנהוג בהן בבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר, והוא גובה לב...

וכן הכעס מדה רעה היא עד למאד וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר, וילמד עצמו שלא יכעוס ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו, ואם רצה להטיל אימה על בניו ובני ביתו או על הציבור אם היה פרנס ורצה לכעוס עליהן כדי שיחזרו למוטב יראה עצמו בפניהם שהוא כועס כדי לייסרם ותהיה דעתו מיושבת בינו לבין עצמו כאדם שהוא מדמה כועס בשעת כעסו והוא אינו כועס, אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים, ואמרו שכל הכועס אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, ובעלי כעס אין חייהם חיים, לפיכך צוו להתרחק מן הכעס עד שינהיג עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים וזו היא הדרך הטובה, ודרך הצדיקים הן עלובין ואינן עולבין שומעים חרפתם ואינם משיבין עושין מאהבה ושמחים ביסורים, ועליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. "]

התגובה שלהם בבעיטות שהם בעטו באורחים שהתחבאו מתחת המיטה לא מבטאת כעס אלא זו תגובה טבעית ונורמאלית ואפשר להמליץ כמליצה את הפסוק "על שחל ותפן תדרוך, תרמוס כפיר ותנין".ולפעמים צריך את ה" בעיתה (בעיטה) אחישנה"


**[תפילה ] - זה מוטיב מאוד חזק בסרט ויש להרחיב עליו את היריעה אבל רק אזכיר את דברי התלמוד בבבלי מסכת סוכה דף יד עמוד א

[אמר רבי אלעזר : למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר? -לומר לך, מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממדת אכזריות למדת רחמנות. "]

הסרט מעורר את נקודתת התפילה בכללית והתפילה האישית.
כי אם ק3שה לאדם אז הוא יכול בכל עת ובכל זמן לפנות לאבא שבשמיים שאוהב אותנו ולבקש ממנו ולדבר איתו .
ספר תהילים נכתב בדיוק בסיטואציה כזו שדוד המלך יושב על איזה סלע במדבר יהודה ומתבודד עם השם ומדבר איתו ומבקש ממנו ושוטח את צפונות ליבו ובסרט מודגש איך שהיא מעודדת אותו ושולחת אותו להתפלל ואף היא מתפללת [(אני קרועה עלייך השם...) ]ואם התפילה היא מתוך הלב ומתוך הנשמה אז ["קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת"] ואם האדם מתפלל ממעמקים הרי שהשם שומע בקולו ולקולו וכפי שכתוב בתהלים פרק קל

[(א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְדֹוָד:
(ב) אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי:
(ג) אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד:
(ד) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא:
(ה) קִוִּיתִי יְדֹוָד קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי:
(ו) נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר:
(ז) יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְדֹוָד כִּי עִם יְדֹוָד הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת:
(ח) וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו:"]


כתבתי מעט מן הנקודות שעלו בזכרוני ובודאי יש עוד מה להוסיף. כגון :עשיית מצוות שלא לשמן (הם רצו ילד) אבל מתוך שלא לשמה בה הלשמה.האם זה בסדר?
מה מקומה של מצוות ארבעת המינים ביחס לסגולה להולדת ילדים.?
גם דיני ייחוד נלמדים היטב מהסרט.
וכן זה גם קורס מזורז בהכנת אוכל טעים .....



בהצלחה,

עוזיאל