שאלה
רשום בפרקי אבות
דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה,...למה כתוב חיי צער תחייה
עם התכלית שלנו היא לעבוד את השם בשמחה
וזה הרי הטוב ביותר! השמחה..למה התכוונו צער
למה תמיד אני רואה בהרבה מאמרי חז''ל..שלצדיקים רע וצער להם, ומצד שני, הם צריכים לחיות חיים שמחים וטובים. הרי יש פה סתירה מוחלטת. כל הזמן אני שומע הרצאות..שהקב''ה נמצא עם מי שציערו אותו,מזה זה עוזר לי שהוא נמצא איתי..הרי הוא נמצא בכל מקום בפרט עם כל אחד ואחד, כתוב בספרים הקדושים שאותו אדם שציער מישהו, יקבל את אותה מנת צער, תוך 3 ימים. האם שאדם עצוב או יש בו צער, הקב''ה כועס עליו או ח''ו, לא מרוצה ממנו, הרי שאדם עצוב או נמצא בצער, הוא שוכח את הטובות שהקב''ה נתן לו. הוא לא רואה את הטוב בחייו. וכשאדם ברגעים הכי מלחיצים והכי קשים הוא נמצא בשמחה תמיד, אז הקב''ה שמח בזה.
אז למה כתוב ''חיי צער תחייה..ואשריך.'' ?????????
תשובה
בן תורה אמיתי יכול להיות שמח גם עם פת המלח ושינה על הארץ.
זה מנוסח כחיי צער כיוון שמדברים בקריטריונים שרוב בני האדם היו מנסים אותם כחיי צער.
כנ"ל צדיק ורע לו, היינו שלא הכל הולך לו בקלות ודאי לא מבחינה ממונית.
הצדיק יודע שהעולם הזה הוא זמני והעיקר של השכר הוא לא כאן, ולכן הוא יכול לעמוד בהתמודדות הזו ועדיין לחוש שימחה.
בדיק כמו ר"ע שיכול לחייך כשהוא רואה שועל יוצא מקודש הקודשים.