מה ההבדל בין כעס לרוגז?

ב"ה
שני ברכה ושלום.

כיוון שתשובה לשאלה זו מאוד ארוכה אני מעתיק לך מספר תיקון מידות הנפש חלק רביעי

"כעס וכל מדה מגונה יש לה תועלת בקצת העתים.
המדה הזאת אעפ"י שהיא באה מכח הנפש, שמנו אותה מדה ממדת האדם, מפני הפקדתה למדותיו ואנחנו מדברים בו עתה בתועלותיה ובנזקיה. אעפ"י שתועלותיה אינן נחשבות כנגד נזקיה, ואם כל מדה מגונה יש בה תועלת בקצת העתים. וכבר ידעת כי השתיקות מדה נחמדה באדם, וכאשר מתנהג בה בשמוע הכזב תשוב מגונה, וכאשר משתמש בו להוכיח או לייסר, או מפני קנאתו בעבור העבירות תשוב משובחת. וראוי לאיש המשכיל הנלבב השלם להניח השתי הקצוות וינהג במדה הבינונית אל הנכון. וגאלינוס אמר בספר מדות הנפש: כי הכעס והרוגז, הם שני שמות לענין אחד, ונראה על פני הכעסן כאילו הוא עמוס ומתחמם גופו הרבה ומתנדנד לבו נדנוד גדול ודופק דופקו בחזקה ובמהירות. ואמר בו: מי שכעסו במחשבה, ייראה עליו היישוב וההדר, ומי שכעסו שלא במחשבה תראה עליו השטות. ועוד אמר: מי שכעסו חזק ורוגזו אמיץ, איננו רחוק מן המשוגעים הנכפים. ובספר הקוטי: אין הכעסן נמצא שמח. ונאמר, כי שמנו לנפש הכועסת ארבע מעלות. הממהר לכעוס וממהר לרצות עניין שוה, ויותר מה שימצא על זה המנהג בעל מזג מרה אדומה. ומי שהוא ממהר לכעוס וממהר לרצות גם זה עניין שוה, וזה המנהג למי שיש לו מרה שחורה ומי שהוא ממהר לכעוס ומאחר לרצות הוא עניין מגונה, מפני שהוא יוצא מגדר המדה השוה. אך המאחר לכעוס וממהר לרצות משובח למאד. והמעלה הזאת ממעלות האנשים הגדולים והחסידים, אשר לא נראתה במדתם מדת הכעס, ומי שהם מן המושלים בנפשם הכועסת ומכריחים את טבעם לסבול אותם כבר נזכרו לטובה כמו שאמר החכם: טוב ארך אפים מגבור (משלי ט"ז, ל"ב) וארך אפים מן הי"ג מדות הנאמרות בבורא יתעלה שמו בפרשת: ויעבור ה' על פניו (שמות ל"ד, ו'). ואמר: כאשר הגרב מחולי הגוף כן הכעס מחולי הנפש, ואין ראוי לאיש בעל מוסר שיהיה רגיל לכעוס, מפני שהוא מביא עצמו לידי חטא, כמו שאמר החכם: גדול חימה נושא עונש (משלי י"ט, י"ט) וכבר הזהיר החכם מן הכעס באמרו: אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח (קהלת ז, ט') וראוי למי שהוא כעסן שיקראוהו כסיל. ודבר שאי אפשר הוא שיינצל הכעסן מן החטא הגדול כמו שאמר החכם: ובעל חכמה רב פשע (משלי כ"ט, כ"ב). ואתה רואה רוב בני אדם כשהוא כועס ומתחזק בכעסו, אינו משים על לב מה שהוא עושה ברוב כעסו, וכמו שנאמר בו: כל רוחו יוציא כסיל (שם כ"ט, י"א). ובהפך זה נאמר: חכם באחור ישבחנה (שם). וממה שהזהירו רז"ל מהרבות במדה הזאת, כל המקרע בגדיו בחמתו כאילו עובד ע"ז. ולפי המאמר הזה אין ראוי לאדם שיהיה גדול חימה כטיבעת חיות רעות והצבעים, ולא שיהיה בלתי כעס, כי זה ממדות הפתאים והפחותים. ודרך הזריזות שינהג במידה בינונית, וממה שאתה צריך לדעתו, כי גמר שכל האדם. מושלו בכעסו, וכמו שאמר החכם שכל האדם האריך אפו (שם י"ט, י"א), וממה שאמר בטלמיוס בכעס: כשתכעוס, מחול, כי אין עזבך הנקמה חולשה. "