בטורו השבועי, הפרשן הפוליטי הוותיק עמית סגל התייחס לחילופי המהלומות בין ישראל לאיראן שהתרחשו בתחילת השבוע. לפי סגל, האירוע הזה הוא זה שמאיים על עתידו של ראש הממשלה נתניהו, אפילו יותר מה-7 באוקטובר.
נקודת המפנה של נתניהו - והחרטה
"איראן תקפה בטילים, טראמפ דרש לא להגיב וגיבה זאת, כדרכו, בצרור טלפונים, ראיונות וציוצים. ואז הגיעה שיחת הטלפון. A man's gotta do what a man's gotta do, אמר ראש הממשלה לנשיא. המטוסים יצאו לדרכם מזרחה בסמוך" כתב סגל.
הפרשן ציין כי עד חודש אפריל לנתניהו היה יתרון אדיר על כל מתחריו הפוליטיים בכל הנוגע לקשר האישי עם הנשיא טראמפ, במיוחד לאחר מבצע "עם כלביא", וכמובן התמיכה שהייתה בתחילת "שאגת הארי". אלא שעם תחילת הפסקת האש, היתרון הזה נעלם ואף הפך לחיסרון לאור האירועים בלבנון, אירועים שגורמים לאופוזיציה לרדת על נתניהו.
"האם לשיטתם אמור היה נתניהו להגיד 'לא, תודה' לנשיא ארה"ב, שלהוט לפעול יחד נגד האויב האימתני ביותר שידעה ישראל מאז הקמתה? לסרב לגריעת 300 מיליארד דולר מנכסיה של איראן, לרבות רוב נכסיה הצבאיים, מתקני הגרעין ומפעלי הטילים?" תהה סגל. "אפשר להתייחס בספקנות גם לטענה שישראל הייתה צריכה להשמיד את הדאחיה, ויהי מה, במיוחד כשהיא מגיעה ממי שהציעו לאורך רוב המלחמה בעזה להפסיק, לעצור ולכבד כל תכתיב אמריקני".
למרות, סגל מצביע על צעד אחד שלשיטתו אפשר וצריך היה לפעול אחרת: "מדובר בבחירת המטרה העיקרית של המבצע האחרון. ישראל יצאה למלחמה אחר מלחמה כדי לעצור את תהליך ההתגרענות של איראן. הפלת המשטר היתה רק תוצר לוואי מבורך. היינו צריכים להתעקש הרבה יותר, אמרו השבוע שני בכירים במערכת הביטחון - אחד לשעבר ואחד בהווה - על מבצע צבאי להחרמת האורניום המועשר. זה היה אפשרי. במקום זה התפזרנו על תקיפות הרסניות ונרחבות, אך לא כאלה שמביאות ניצחון מוחלט".