שאלה
לכב' הרב עוזיאל,
בהמשך לשיחתינו:
לפי קיצור מקור חיים (פרק כג סעיף ג): "אבל קהלות הספרדים אינם נוהגים ליפול על פניהם כלל" (עם הפנייה למקור חיים המלא - פרק סג סעיף ג).
השאלה שלי היא מדוע הספרדים אינם נופלים על פניהם?
תודה .
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
הפסיקה הספרדית הושפעה מדברי הזוהר בסוף פרשת במדבר .וגם בויקרא .והביא הב"י קטע ממנו בסימן קל"א.
אצטט לך חלק ממנו :
"מה ראה דוד לומר מזמור זה ע"ס א"ב בהשמטת האות וו? ולמה תיקנו לאמרו בנפילת אפיים? ? מפני שבלילה שולט אילן המוות וכ"ו...
ובבקר חוזר הפקדון היא הנשמה .
קם אדם בבקר מתעטף ומתפלל ואחר סיום תפילתו צריך להראות עצמו כמסתלק מן העולם אחרי שהתוודה על חטאיו ולכן אומר את המזמור הזה שאין בה אות וו שהיא אות החיים וכך הוא מוסר עצמו למיתה והקב"ה מרחם עליו ומכפר חטאיו.
אוי לו למי שאומר המזמור וליבו בל עימו .....ואין במזמוק זה קוף וו ובית ויש בסופו פא ....... "
ועיין במסכת בבא מציעא מט עמוד ב' ומשם תבין שיש סכנה גדולה באמירת המזמור הזה ולכן נמנעו בקהילות הספרדים לאומרו עם נפילת אפיים.( במחלוקת רבי אליעזר וחכמים ובטעות של אישתו[ עיין שם כי זה המקור]) אלא אומרים אותו במיושב וללא נפילת אפיים.
ואילו האשכנזים נמנעו לגמרי מלומר את המזמור הזה ובחרו בקטע אחר כפי שכותב המגן אברהם בסימן קל"א סק"ה.
לסיכום : במידה מסויימת ניתן לומר שהמנהג הספרדי הוא נועז . אבל הנועזות הזו היא " סיכון מחושב" וללא נפילת אפיים.
ואילו מנהג האשכנזים הוא "עקיפת הבעיה".ולכן בקטע אחר אפשר ליפול אפיים.
בברכה,
עוזיאל
.