שאלה
לכבוד הרב, שלום וברכה!
אני אמא לילדה בת חמישה חודשים ובעלי משרת בצבא כרגע ביחידה קרבית. אנחנו מתגוררים בשדרות, אך ככל שהזמן חולף אנחנו בספקות והתלבטויות מתמידות לגבי המשך עתידנו כאן בשדרות. מצד אחד ישנו העניין של יישוב ארץ ישראל ולא להכנע לגויים במלחמת המצווה הזו, שכן זוהי מלחמה יומיומית. מצד שני, אנו עומדים בפני מצב שבו אנו מסכנים לא רק את עצמינו שאנו בעלי דעה ויכולים להחליט, אלא גם את התינוקת שלנו שלא יכולה להביע את דעתה ולהגיד מה היא חושבת על המציאות שאליה היא נולדה.
בנוסף לכך, גם אנו עצמינו עומדים במצב של פיקוח נפש. מה עלינו לעשות ומהי עמדת ההלכה במצבים כאלה?
תודה רבה ובשורות טובות...
תשובה
בס"ד
שלום וברכת ד'
קראתי את הדברים, ואני שהייתי בגוש קטיף לפני שנתיים, יודע את ההרגשות והכאבים שעליהם את כותבת או מכוונת בדבריך, ואין לי אלא להצטער על כך שהמנהיגים שלנו לא למדו את הלקח האמיתי, ולא ממגרים את האויב בצורה מוחלטת.
לגבי שאלתך אודות התינוקת, אין הבדל בינה ובינכם, ההחלטות הן משפחתיות ולא בודדות, כל החלטה צריכה להגיע מתוך שיקול כלל משפחתי ולא לגבי פרט זה או אחר במשפחה, וכשם שאתם מאכילים ומשקים את התינוקות אתם גם מקבלים את כל ההחלטות בעבורה. והיא מאמינה בכם שאתם עושים את הטוב ביותר בעבורה.
לגבי עצם השאלה לדעתי אין לעזוב את שדרות שהרי ניסה תחילת נפילה, ואם אתם תעזבו עוד משפחות רבות תעזובנה את שדרות, ואויבינו ישמחו לנו. בודאי שאפשר לצאת למנוחה ורגיעה (תקופה קצרה) כפי שרגיל אצל הרבה אנשים שכאשר המתח עולה צריכים להרגע מעט, ולהקל על העומס (בייחוד הרגשי), אבל בודאי לא בצורה קבועה.
יהי רצון שיחזור השקט למקומנו, ונראה בתחיית הגאוה היהודית, וכל מי שיורה או מרים יד על ישראל תגדע ידו.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ
כפר דרום אשקלון