שאלה
רציתי לשתף אתכם בנושא שמאוד מציק לי לאחרונה, וגורם לי עגמת נפש. מתנצלת מראש על הגילוי בשאלה. אני בת דתייה ולאחרונה גיליתי שלא מעט בנות מבית ספרי (דתי תורני) עושות מעשים אסורים לחלוטין (עפ"י היהדות) עם בנים. כמובן, ידעתי תמיד שהרמה הדתית שלהן היא לא הכי גבוהה ושהן לא שומרות נגיעה- למעשה גם אני לא- אבל המעשים המסויימים האלה גרמו לי להלם. חברה טובה שלי היא שסיפרה לי על זה השבוע, לפי מה ששמעה מאחת הבנות האלה. כשעניתי לה "אבל זה אסור..." היא נראתה מאוכזבת ואמרה שלא ציפתה ממני להיות כזו מבאסת.. משהו בסגנון. כל זה מעמיד אותי במצב קשה, משום שגם אם לא הודיתי בזה אף פעם- אני חושבת שהייתי רוצה להיות אחת מאותן בנות. אחרי הכל, מה שהן עשו עם החברים שלהם הוא לגמרי עניין פעוט שבשגרה אצל בנות חילוניות, אבל בחברה שלנו עושים ממנו עניין גדול. אני יודעת שזה אסור על פי התורה, אבל אני לא מבינה למה אני צריכה לחיות בשונה ממה שמתחשק לי, תוך ציות לכתבים עתיקים- התורה?? ומאיפה בכלל ידוע לנו שקיים אלוקים, ושגם אם הוא קיים- מי אמר שזה באמת מה שאכפת לו? ולמה באמת שיהיה אכפת לאלוקים שבנים ובנות יתנשקו או יעשו דברים אחרים לפני החתונה? אני מודעת לכך שאנחנו לא צריכים לדעת שיש אלוקים, אלא להאמין, אבל אני לא מצליחה שלא לחשוב- מה אם חס וחלילה לא תהיה גאולה ותחיית המתים, ויום אחד אני אמות ואגלה שאין עולם הבא ואין אלוקים, או שיש אלוקי הנוצרים או אלוקי המוסלמים, אבל לא אלוקי היהודים. מה יהיה אז? יתברר שבזבזתי חיים שלמים בשביל ישות עליונה עם דרישות רבות שבכלל לא קיימת??? לא עדיף לי לחיות את חיי כרצוני, מאשר להמר הימור מסוכן שאכן קיים אלוקים?? ולמה אני צריכה להפסיד חוויות רגילות שכל נערה חווה, רק משום שאני דתייה? בבקשה השיבו לי במהירות, אני מאוד מבולבלת וזקוקה לתשובות.
תשובה
בס"ד
שלום לך ותודה על הפניה,
אני רוצה להתחיל דווקא מסוף דבריך:
הקונספציה אותה את מציגה מציירת את ה' בתור מערכת של חוקים אותם יצר איזה אשמאי זקן לפני יותר משלשת אלפים שנה.
החוקים האלו מבוססים על כך שאותו אשמאי אכן קיים ויתר על כך הוא לא השתעמם מהמשחק. ברור לך כמובן שאין החוקים האלו מתאימים לאדם הנאור והמודרני, אבל מה בכך, הרי מלכתחילה לא בנויה המערכת על הבנה או הדדיות.
נכון, אני מדבר על ההשקפה שלך מעט בהכללה ובמאמץ קליל היית מוצאת פה ושם מעט נקודות זכות גם לשמירת המצוות, אך כמכלול אין מחיר הוויתורים על ההנאות משתווה לתועלת היחסית.
ובאמת שכוונת התורה היא ממש להיפך, הקשר בנינו לבין ה' אמור להיות מבוסס בעיקר על הדעת.
"דע את אלוקי אביך ועבדהו", "אתה הוראת לדעת", "וידעת היום והשבות אל לבבך" עד כדי כך שחז"ל נותנים כלל חד וברור: "דעת קנית מה חסרת, דעת חסרת מה קנית".
ולמה זה משמעותי לגבי בחורה צעירה אשר בסה"כ רוצה להינות מהחיים ועוד באופן חיובי?
אם נקח את שדה החינוך כדוגמה, הרי שבגיל צעיר ילד מציית להוראות אביו מתוך קבלת עול.
רוב המשברים מתרחשים בגיל ההתבגרות כאשר הילד הפך לנער וכלי ההבנה השתכללו וממילא הוא דורש להיות "שותף" בקבלת ההחלטות. הורה הבקי ברזי הנפש יודע שכאן צריך גישה אחרת בחינוך, לשדר באופן עקבי לנער כי קיים שיקול דעת מאחורי כל החלטה, שיקול אשר גם אם הוא לא תמיד נח, גם הנער מסוגל להבין אותה ואף להזדהות עמה.
גם בחייך הפרטיים הקב"ה יושב בכל הצמתים, לא מתוך שעמום, לא מתוך אפוטופסות ולא מתוך מטרות רווח, הוא שם מפני שהוא מחכה לך.
מחכה לרגע בו תפני מבט בוגר לעברו ותעשי את הדבר הבסיסי ביותר אותו עושה אדם בוגר- תשאלי "למה?"
ברגע שתעשי זאת ותשאלי מתוך אמונה כי יש גם תשובה את תמצאי אותה. חלק מן התשובות תלויות באחריות ציבורית, חלקן תלויות בטבע העולם, אחרות באופי האדם, אך המטרה המרכזית שלהן היא להפוך אותך להיות הרבה יותר "את"- "לא ניתנו מצוות, אלא לצרף בהן את הבריות".
הייתי רוצה לדבר איתך גם על הנושאים האישיים שמציקים לך ולא רק בעניין העקרוני, אם את מעוניינת בכך את מוזמנת לייצור איתי קשר במייל:
eyfy156@gmail.com
בהצלחה
אליהו