שאלה
בהמשך לשאלתה של גיסתי { https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=52115 }.
אני טענתי בפניה כי לימודים כלליים { ואפילו תארים...} הינם רק בבחינת העשרת עולמה והרחבת אופקיה של האשה לתפקידה האמיתי לו נבחרה על ידי מי שאמר והיה העולם.
תפקידה הוא להיות אשה ואם בישראל וצריכה למרכז לנקז ולתמצת את כל כשרונותיה בכדי להצליח במשימה קדושה נשגבה ונעלה זו, כל עיסוק אחר שאינו מסייע לכך מבלבל ומשנה סדרי בראשית.
מדברי הרב והקישוריות שהוא צירף ניתן היה להבין שכל אחת מפתחת את עצמה כפי שהיא מבינה ושואפת מבחינת השכלה ועבודה, כרצונה האישי בלבד.
הרב גם הזכיר את מס' כתובות אך היה ראוי שנזכיר את המשנה מתחילתה : מטלות האשה לבעלה... ואם הכניס לה שפחה אחת פוחתת ממטלות מסויימות... אולם לא תשב בבטלה במידה ויש לה 100 שפחות שהבטלה מביאה לידי זימה... אלא תעסיק את עצמה בהתאם לכשרונותיה ואף אם אינה מוכשרת תאלץ את עצמה לפתח וליצור ובתנאי שלא תשב בבטלה – כל זאת בביתה כמובן!!!.
הרב ציטט את דברי מורנו הגאון רבי משה בן מימון מהלכות אישות : "וכן ציוו חכמים שתהיה צנועה בתוך ביתה" – ושְאֵלָתִי היא הרי הרמב"ם הדגיש מפורשות בתוך ביתה!!! אז איך תצא לעבוד בחוץ? מה עם צניעותה? הרי חייבים לפתח קשרי עבודה,יחסי אנוש, קשרים חברותיים שלדאבוננו מעכירים פוגמים ומחסלים כל חלקה טובה בשלום הבית {איני רוצה להאריך ולצרף מעשיות מסמרות שיער לאן קשרים כאלו הובילו לא אחת...} ויתרה מכך כל ההלכות כולן מדברות על כיצד ואיך – אך בביתה בלבד!!! ולבעלה בלבד!!!
ועוד המון הלכות בנושא צניעות וכאשר אדם זר מדבר איתה כיצד שואלים? כל זאת על מנת לשמור על "קדושת המחנה".
הציטוט משירו של ח.נ. ביאליק ומבלי לפגוע בכבודו בעדן תהא מנוחתו, נחמד, אך לא שיריו קובעים את סדר ימינו וחיינו האישיים אלא תורתנו הקדושה והנצחית.
ציטוטי ההלכות עצמן מקשות הבנתי בדבר המשך התשובות, צאת אשה ועזיבתה את בסיס חייה/חיינו בכדי להשתכר או עיסוק מרכזי אחר.
הַאִם האשה שכל תפקידה להכשיר את עצמיותה למשימה הנכבדת הזו צריכה לצאת לעבוד בגין קשיי פרנסה? תמיהני, שהרי מי שנתקלל בכך ומחוייב להביא פרנסה הביתה זהו הבעל!
גם אינו יכל להטיל מרות על אשתו או לכוף אותה לכך. שהרי זה יבא בצורה מוכרחת על חשבון פגיעה במהותה הטהורה/צנועה/נעימה ועלול להתיר ולפרום חלילה את המרקם העדין והמו
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
ידיד היקר במציאות חיינו אנו בימים האלו ובזמן הזה כשהילדים נמצאים במסגרות חינוכיות רוב שעות היום מדוע שהאשה תשב בביתה ותסתכל על הקירות?
אתה מצפה ממנה שהיא תשא בעול הבית ? בסדר גמור .
לשים מכונת כביסה ואח"כ במיבש ולבשל ארוחת צהריים לוקח בערך שעה .מה היא אמורה לעשות בביתה רוב שעות היום?
זה כ"כ טבעי ואמיתי שאשה בשלבים מסויימים תשב בביתה על פי החלטה שלה ובשלבים מסויימים תעבוד עבודה חלקית ובשלבים מסויימים תעבוד "טורבו" כולל שעות נוספות הכל בהתאם למציאות של אותה משפחה בהתאם לתנאי המחייה שלהם ובהתאם להרגשה האישית שלה ובהתאם למצבה הגופני -נפשי- רוחני.
ואדרבא תעיין עיון נמרץ בפסוקי "אשת חיל" ותעקוב אחרי מִכְרָהּ שהגיע מרחוק ולכן לבעלה לא יחסר השלל .והוא גם לא היה רעב כי היא הייתה סוחרת ממולחת שידעה לפרנס את בני ביתה ובלילות אחרי שהיא גמרה לבשל אז את יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶך בכדי למכור את הסדין הזה כסוחרת ממולחת . והכל היה בחן והכל היה בחסד והכל היה בצניעות והכל היה מתוך מודעות ותודעה של שליחות .
בכדי שיקל עליך אני מעתיק לך את הפסוקים וכדאי לך ללמוד אותם עם המפרשים.
[(י) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ:
(יא) בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר:
(יב) גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ:
(יג) דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ:
(יד) הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ:
(טו) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ:
(טז) זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ מִפְּרִי כַפֶּיהָ <נטע> נָטְעָה כָּרֶם:
(יז) חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ:
(יח) טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה <בליל> בַלַּיְלָה נֵרָהּ:
(יט) יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ:
(כ) כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן:
(כא) לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים:
(כב) מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ:
(כג) נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ:
(כד) סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי:
(כה) עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן:
(כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ:
(כז) צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל:
(כח) קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ:
(כט) רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה:
(ל) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְדֹוָד הִיא תִתְהַלָּל:
(לא) תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ:]
בברכה,
עוזיאל