שאלה
שלום לכבוד הרב!
קודם כל רציתי להגיד תודה רבה רבה על כל התשובות שאתה ושאר הרבנים עונים! באמת תודה רבה! זה מאוד מאוד עוזר! ישר כוחכם!
אומרים שזה דבר ממש חשוב לזכות את הרבים ואדם לא ידאג רק לעצמו שהוא יעשה מצוות וכו' אלא שגם אחרים. הבעיה היא שאני לא יודעת מהו הגבול. כלומר אומרים שדוגמא אישית זה דבר שמאוד משפיע גם מבלי ידיעת האדם עצמו, אבל הרי זה לא מספיק, חייב גם לפעול ולדבר. השאלה היא עד כמה. האם להתחיל מעצמי לדבר על נושאי דת או רק כשיעלה נושא אז לקשר את זה לדת? הבעיה היא בעצם שזה יכול להימאס לאנשים והם לא יהיו מעונינים לשמוע, מה שאני חושבת קורה איתי. לדוגמא, לפעמים באים אלינו בנות דודים שלי (דתיות אבל צריך חיזוק) והן יושבות וסתם מדברות על הא ועל דה. אני משתדלת לא להיות נוכחת בפגישות האלו כי חבל לדבר דיבורים בטלים וגם בגלל לשון הרע, אבל אני יושבת איתם קצת כדי לשמור על קשר וגם כי אני מנסה בדרך להכניס דברים בקשר ליהדות, אני משתדלת לעשות את זה בנעימות. האם זה בסדר או שעדיף בכלל לא לשבת בפגישות האלה? וגם אם כן לשבת קצת, האם להתחיל מעצמי דברים בקשר לדת, להסב את הנושא המדובר בקשר לדת וכדומה או שיתכן שזה רק יזיק?
הרבה פעמים יש לי ויכוחים בקשר לנושאים בדת עם בני המשפחה שלי. אומרים שזה לא טוב להתוכח, אבל האם גם במצב כזה? הרי זה בקשר לדת, וצריך שהאמת תצא לאור. אומרים עלי שאני אחת שאוהבת להתוכח, האם באמת אני צריכה לעבוד על עצמי ולהפסיק בויכוח? אני חושבת שאולי אפילו בויכוח אחד לא הצלחתי לשכנע את הצד השני. באיזו דרך צריך להתוכח, בנחת, במאור פנים, לא להפסיק עד שהדיעה שלי שהיא בעצם דעת התורה תתקבל, איך בדיוק? האם יכול להיות שחלק גדול מהבעיה שלי היא שיש לי את אהבת הניצוח והרצון שדווקא הדיעה שלי תתקבל, ואומנם נכון שאני רוצה גם שהאמת תצא לאור אבל גם הרבה אני רוצה שאני זאת שתא וידי על העליונה. איך להתגבר על כך? קשור למידת הגאווה?
תודה רבה, וסליחה על אריכות השאלה.
תשובה
בת חן שלום רב,
מה שאת מגדירה כבעיות - אינן בעיות כלל, אלא תופעה טבעית ההולמת את גילך הצעיר. צעירים המגלים את האמיתות החשובות בחיים, נלהבים להעביר אותם לאחרים, ולשכנע את הזולת במה שהם גילו. התנהגותך אינה נובעת, לענ"ד, מגאווה או מאהבת ניצוח הקבועה באישיותך, אלא היא תוצאה נורמלית של תהליך הגילוי וההתחזקות שעברת. אני מאמין שכאשר תתבגרי תוכלי לחיות ביתר שלום ושלווה עם סביבתך, גם כאשר השקפותיהם ומעשיהם לא יהיו כפי הדרך הנראית לך.
באשר להתנהגות המעשית כיום, אני ממליץ לך להשתדל לעבוד על מידות הסבלנות והסובלנות. אל תיכנסי לוויכוחים מתמידים עם הסובבים אותך, ואל תבזבזי את יכולת הניצוח שלך על כל עניין של חילוקי דעות הנקרה בדרכך. אל תהפכי את ההווי המשפחתי והחיים החברתיים לשדה קרב. שימרי את אמצעי הוויכוח להזדמנויות חשובות ומיוחדות. שוחחי עם אנשים כמו בנות הדוד שלך בטבעיות, ואל תראי בכל שיחה חברית דבר רע ופסול. אם את רוצה לקרב אנשים עליך לגרום להם לחוש בנוח בחברתך, ולרצות בקרבתך. אם את מסתערת עליהם בניסיון לשנותם, או פורשת מהם מתוך הסתייגות, הם יתרחקו ממך, יימנעו מלבוא בדברים איתך, ויכולת ההשפעה שלך תלך ותקטן. אמנם אינך צריכה להתרפס ולוותר על דעותיך, אולם זכרי שכדי להשפיע צריך לנהוג בנעימות ובנחמדות.
בברכה,
רונן לוביץ