לקיחת אחריות על מעשים של אחר.

שלום לך,

יישר כח על השאלה.

קודם כל, צריך להדגיש, שעל פי ההלכה, אין חובה לעשות מעשה כזה, אלא יש בזה משום 'מידת חסידות'. הגמרא במסכת סנהדרין מביאה כמה וכמה גדולי עולם שהתיחדו בכך שהם קיבלו על עצמם אחריות על דברים שמישהו אחר עשה.

השאלה שלך באמת טובה ואני חושב שצריך לזכור שני דברים.

קודם כל, החשיבה שלך שאותו חייל צריך ללמוד את הלקח, יש בה דבר נכון אבל זה מאד תלוי במעשה. רוב המעשים נעשים בשוגג, מתוך שכחה, ולא מתוך רוע. יכול להיות בהחלט, שאותו חייל ילמד את הלקח ויזהר יותר, גם מבלי שהוא יענש. אולי יש גם נסיבות מקלות. בקיצור, יש הרבה הרבה מקום ללימוד זכות, ולחשיבה שלאותו חייל לא היה מגיע העונש הזה. (אפשר להעמיד את עצמינו במקום החייל. אולי לפעמים נחשוב שבאמת העונש מגיע לנו ואנחנו נקבל את העונש בהבנה, אבל סביר להניח שרוב הפעמים נהיה בטוחים 'שלא פייר' ואם המעניש היה מקשיב לנו ומודע לכל הסיפור הוא לא היה מעניש אותנו ולפחות לא בכל אותה חומרה.

נקודה שניה, והיא אולי הכי חשובה. היסוד של המעשים הטובים שלנו הוא ['אהבת ישראל']. אם בן הזוג שלנו - מישהו שאנחנו קשורים אליו באהבת אמת, היה עושה את זה, אנחנו לא היינו אומרים - יופי, שילמד את הלקח. היינו מנסים בכל דרך לפעול לכך שאנחנו נענש במקומו. אנחנו צריכים לשאוף שהיחס שלנו לכל יהודי יהיה באותה רמה - שאנחנו כל כך נאהב אותו, שבכלל לא נתחיל לחשבן - מגיע לו, לא מגיע לו. פשוט אנחנו מוכנים לסבול במקומו.

כמובן, שיש מקרים חריגים, שבאמת ברור וגלוי לכל שאדם צריך להענש, ואז באמת, אנחנו בצער רב, בגלל רגשי האהבה שלנו, מבינים שעליו להענש בשביל להתרומם ולהשתפר. גם הורים מענישים את ילדיהם למרות שהם כל כך אוהבים אותם.

מקוה שהועלתי במעט

טוביה
tsbias@actcom.co.il