למי נועד לימוד תורה, השתמטות ועוד

שלום וברכה בניה!!
ראשית, סליחה על עיכוב התשובה. בנוגע לשאלתך, יש להשיב, שהתורה איננה רק לעילויים ולגדולי תורה. התורה מונחת לכולם. כל מי שלומד תורה, אפילו שלא ברמה של גדול תורה, אלא לימוד פשוט, הרי שהוא מתחבר לאור האלוקי שבתורה ובזכותו כל עם ישראל מתברך בתוספת אור וברכה רוחנית. כל אחד ואחד שלומד תורה מחזק את הכוח הרוחני של עם ישראל. כל מי שלומד תורה הוא חייל רוחני, בחזית הרוחנית של עם ישראל שהיא לא פחות חזית ולא פחות קובעת מהחזית הגשמית, הצבאית הכלכלית והמדינית. כולם שלוחים שלנו, העילוי והגאון, הפשוט וחלש השכל, העיקר שהם לומדים תורה (ובוודאי, ככל שלומדים יותר למען עם ישראל כן הלימוד יותר תורם לכלל, וזוהי התורה לשמה, עיין בספר 'אורות התורה' בפרק תורה לשמה). נוסף לזאת, פעמים רבות מצינו תלמידים, שבגלל כל מיני סיבות, למשך שנים רבות לא נתגלה האוצר המבורך שלהם, והם היו תלמידים פשוטים, אך כשסרו הסיבות המעכבות (כגון שלא מצאו דרך לימוד שליבם חפץ בה, או שהיו להם טרדות הן משפחתיות, והן התמודדויות אישיות וכיו"ב) נפתח הפתח והם התגלו לפנינו בגאונותם ובכשרונם ותרמו רבות מאוד לעם ישראל (והדוגמא, בה"א הידיעה – רבי עקיבא, עמוד התורה שבעל פה).
על כן אל לנו לדחות אף אחד מלמוד תורה, גם אם אחר שנים רבות לא רואה ברכה בלימודו, כי אם יש לו חשק ורצון, שישב וילמד, ואנו, שעיני בשר לנו, לא נדע מתי תבא שעתו להתגלות ולהתפרץ בכוחותיו הטובים למען עם ישראל.
טענתך צודקת היא במישור אחר. יש מצב שבו אדם 'נמרח', הוא יושב בכולל וכל היום כמעט ולא עושה דבר. אין לו חשק ללמוד, שנים הוא יושב בישיבה אך ללא חשק וללא מעש. מצב זה עלול להיווצר כתוצאה מתפיסות המשדרות שמחוץ לבית המדרש אין טעם להיות, אין מה לעשות ולתרום שם. לרוב זוהי תפיסה לא מקובלת, בוודאי בישיבות המדברות על החשיבות של העולם הזה, עולם המעשה והיצירה. ומלבד זאת, לרוב המבחן מי ראוי להשאר ללמוד ומי שייך יותר לתחומים מחוץ לבית המדרש הוא מבחן של ברירה טבעית, דהיינו באופן טבעי אנשים ששיכים יותר לתרומה בתחומים אחרים מרגישים או שהשהות בישיבה קשה עליהם ואין להם חשק ללמוד, או שמושך אותם מאוד עניין אחר שהם חפצים להשקיע בו. לכן ממילא הם מעצמם יוצאים לעולם המעשה לתרום שם את תרומתם הברוכה לעם ישראל.
בנוגע להתרגזות של אנשים על העובדה שישנם מלגות ללומדי תורה, לא אכנס למישור התקציבים של המדינה לכל מיני תחומים ולבחון האם ישנו שוויון בין הציבורים בעניין קבלת הכספים מהמדינה, שגם בעניין זה יש מקום להעמיד דברים על דיוקם. אך בכל אופן, באופן עקרוני, יש לנו בעיה כללית בעניין ההסברה, באופן בו אנו מובנים בקרב ציבורים אחרים מעמינו האהוב. הרי באמת כל רצוננו הוא לטובה, לשקפותינו ומחשבותנו הם רק לתועלת, ואנו פועלים מתוך עומק של תורה ושל הבנה מה טוב לעם ישראל, כפי מה שהנחנו אבינו שבשמים בתורתו ועל ידי גדולי ישראל, ובפרט כפי הדרך הנפלאה המאירה העמוקה והחכמה שהאיר לפנינו מאור עינינו מרן הרב קוק זצוק"ל. ואף על פי כן, מוצאים אנו שיש כלפינו בקורות קשות ואפילו לפעמים שנאה. לא נאמר שאין לנו במה להשתפר, לכל אדם עלי אדמות יש מה להשתפר, אם כבר אין לו במה להשתפר אין לו מה לחפש כאן בעולם הזה, אך עיקר הבקורות נובעות מכך שאכן יש לנו בעיה בהסברה של עצמנו, דרכנו ושאיפותינו, הן מצד שאנו לא מספיק משתדלים בכך, והן מצד שלא קל לבאר את היסודות שמתוכם אנו פועלים. בקושי אנו מבינים את תורת הרב קוק, ואיך נוכל כל כך בקלות ללמדה לאחרים? אלא מה, שצריכים אנו להשתדל ובע"ה נתפלל לה' שאחינו אהובנו יבינו את רצוננו הטוב ואת דרך התורה המאירה ואז כולנו נפעל יחדיו בכוח אחד לקידום והגשמת רצון ד' בעולם. אנו נקבל את החיוביות שבהם, הם יקבלו את שלנו, ויחד נזכה עד ש"מלאה הארץ דעה את ה' מים לים מכסים".

בברכה רבה
ראובן, חברים מקשיבים