למה להיות טוב ואמיתי

שלום חגי,

א. לכל אדם, חוץ מצדיקים גדולים, יש תקופות של התחזקות ויש תקופות של היחלשות ואף נפילה. זהו חלק מהחיים שלנו כיצורים לא שלמים.
לאמתו של דבר העליות וגם הירידות הנן חלק מעבודת החיים לפני ה'. העיקר לא להתייאש וליפול מבחינה רוחנית ומבחינת ההסתכלות על עצמנו כאשר אנחנו נופלים. הזמן הנפילות חשוב לזכור שגם העליות הן חלק מאתנו גם אם אני לא נמצא שם באותו רגע.
ב. פעם שמעתי שיחה של הרב שטיינזלץ שאמר שאחד הפיתויים המצליחים ביותר של היצר הרע הוא שאדם מספר לעצמו בזמן של נפילה שהוא לא שווה בגלל שהוא נופל. הנפילה עצמה היא כאין וכאפס מבחינת המצב האמיתי של האדם לעומת הקול המשכנע של היצר של ייאוש ושל הערכה עצמית נפולה ביחס לכוחות הרוחניים.
ג. כדאי גם שבזמן שאתה הולך אחרי הטוב והשלמות שתדע בעומק נפשך שאין באדם טוב מוחלט ואין שלמות מוחלטת. יש לי הרגשה שדווקא ההליכה החזקה שלך אחרי הטוב והשלמות ללא פשרות הוא אשר גורם לנפילות ולהרגשה של ייאוש וחוסר ערך תוך כדי הנפילות. תלך תמיד עם הידיעה שאף אחד מאתנו לא שלם. זהו חלק מברכת החיים שלנו - הבסיס של הברכה "בורא נפשות רבות וחסרונן".
כמו שרב שטיינזלץ אמר בשיחה אחרת, העלייה למזבח במקדש הייתה בכבש ולא במדרגות. זה בגלל שהאדם אף פעם לא עומד במקום אחד מבחינת העבודה שלו - או שהוא עולה או שהוא יורד. העיקר הוא לא לצפות לטוב המוחלט ולשלמות המוחלטת - העיקר הוא להיות בעלייה.
בברכה, דוב ברקוביץ