למה חייבים לעמול ולהתמודד?

לפני הכל, אשריך על היכולת לנסח את ההתנגדות שלך לעמל. כמה גדולה היא מעלתך להכיר בבעיה ולבקש עצה ולא להמציא תירוצים שיפטרו אותך מהתמודדות.

מה שחשוב בחיים זה באמת הנאה. ואין הנאה גדולה יותר מלקחת אחריות, להתמודד ולהצליח. "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". ככה אדם בנוי. "אדם לעמל יולד". עמל זה לא עונש, עמל זה הדרך היצירתית של כל אחד להגיע למה שראוי לו. עמל זה לא מאמץ קשה נשוא וסבל מתמשך. עמל זה תענוג צרוף של מי שמתאמן לקראת האליפות, של מי שעושה חזרות לקראת ההופעה הגדולה, של מי שמבין בתוך נפשו שכל צעד שהוא עושה לקנות את הטוב, הוא באמת לבנה אמיתית בבית חלומותיו. של מי שמחשל את עצמו כדי להילחם באויב ולהגן על חייו וחיי בני ביתו.

על שבט יששכר כתוב בתורה כי ניחנו בתבונה נדירה: "ומבני יששכר יודעי בינה". בחיפוש אחר בינתם העמוקה מצאנו כתוב: "וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד". יששכר התבונן בעולם וראה שמנוחה זה טוב. כולם רוצים מנוחה, מבקשים נעימות. אז מה הוא עשה? הלך לנוח? לבלות? לא. "ויט שכמו לסבול". הוא בחר בעמל. למה? כי הוא התבונן יותר עמוק מרובינו. כולם מבחינים בצורך האנושי לנוח ולהתענג ואז – נחים ומתענגים. יששכר התבונן יותר עמוק וראה שמי שרוצה מנוחה ועונג לא ישיג אותה בדרך אחרת אלא אם יבחר בעמל. זוהי חכמתו.
"מתוקה שנת העובד". מה שעמל גם שנתו מתוקה, הוא נרדם בחיוך על פניו, כי קנה את שנתו בעמל יומו, בעמידה אמיצה מול אתגרי חייו, ולו הפעוטים ביותר. ומי שאינו עמל, שנתו טרופה. מי שמבקש רק הנאות שלא עמל עליהן לעולם לא יגעו בליבו ולא ימלאו את ישותו, הן רק יחלפו על פניו ויותירו בו מרירות של החמצה, ריקנות ורדידות.

נשמתך רוצה חופש? נפלא. תן לה חופש. חופש מהתמכרות לכלום, לחיי רגע דלים, חסרי עומק. תן לה חופש מתפישה שגויה וקטלנית שהכל בא בקלות. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". תראה לה את החופש האמיתי, את הסיפוק העמוק שמגיע לה, סיפוק המתמודדים, הנלחמים, העמלים לבנות במו ידיהם את עצמם ואת חייהם.

לא צריך "לשבור" הרגלים רעים. דרך עבודה כזו רק יוצרת התנגדות פנימית מוצדקת. צריך למתן, צריך לעדן, צריך לכוון את הרצונות וכוחות הנפש בחכמה ובעדינות למקום הנכון. לא ביום אחד. לא בהסתערות. לא בהחלטות גדולות מכפי מידתך. עמל אמיתי הוא התקדמות איטית ובטוחה, רגועה ושמחה, לקראת מדרגה קטנה נוספת. לא בשיאים, לא בהתפרצות כוחנית של הישגים מרשימים.

אף אמן לא קנה את הישגיו בהתפרצות השראה אחת. שום אלוף ספורט לא הגיע להישגים בלי אימונים מדודים, יום יומיים. אף בן תורה לא הפך לכזה מלימוד בלי מידה אלא בהתמדה יום יומית לפי כוחו. אף קשר בין בני זוג לא נבנה בתקופה קצרה ומסעירה אלא בקשר יום יומי ומסירות לקשר הזה במצבים שונים. אף הצלחה בחינוך ילדים לא נבעה משיטת בזק ועצת פלא, אלא בתשומת לב מדודה, יום יומית, ובדמעות שהצטברו עוד מעט ועוד מעט עד שהכריעו את הכף.

יכול גם להיות שהקושי שלך נובע מהעובדה שאתה לא נותן לעצמך מקום לדברים שכן ישמחו אותך בפשטות, ומדמה שהכל זה רק מלחמה. חז"ל אומרים בעניין מלחמת היצר: "לעולם תהיה שמאל דוחה וימין מקרבת". הווה אומר שאי אפשר רק לדחות סיפוקים ולהילחם בהרגלים הרעים מלחמת חורמה. צריך בחכמה ובאופן מדוד כן לתת מקום לצרכים שלך, לדברים שיתנו לך סיפוק בפשטות, כמו דברים שאתה אוהב לעשות ודברים שאתה נהנה מהם. לא מדובר באיסורים כמובן, אבל מה שבתחום ההיתר חשוב ובריא לתת מקום ליהנות בלי ייסורי מצפון, ודווקא אז יש כוח להתמודד ולהתקדם.

בהצלחה רבה
ארז