שאלה
היי ותודה מראש על התשובה, אני באמת מעריכה את המאמצים שאתם משקיעים.
אני דתית לאומית, בת 16 ואני נמצאת בתחושות מאוד קשות בנוגע לעניין מסויים שפשוט רודף אותי כל הזמן בתקופה האחרונה...
אני מאמינה שעל יהודי לאהוב את כל שאר אחיו היהודים. (חוץ מאנשים כמו רוצחים, אנסים וכו'..) אני באמת שואפת להצליח בזה, וב"ה עד לא מזמן גם הצלחתי. אבל בזמן האחרון פשוט קשה לי להמנע מתחושת חוסר האהדה שלי כלפי הציבור החרדי. אני יודעת שזאת טעות לעשות הכללה, אבל אני "זכיתי" להכיר רק צד אחד שקיים בהם וזה לא צד סימפטי במיוחד. זכיתי להכיר את הצד שמסתיר את הפנים שלו במגבעת שחורה בשביל לא לראות את השרוול "הקצר" שלי, זכיתי לראות את הצד שצועק ומקלל אותי ואת אמא שלי ברחובות בעיר הקודש של כל העם היהודי רק בגלל שהחצאית שלנו לא מגיעה עד הקרסול, זכיתי לראות את הצד שמפלה נשים בצורה מזעזעת, את הצד שמשאיר חצי מהאוטובוס "ששייך" לגברים כמעט ריק בעוד שלנשים זקנות אין איפה לשבת, את הצד שמפגין כדי שספרדים ואשכנזים לא ילמדו יחד, את הצד שכל מה שמעניין אותו זה אם יש לך גרביונים או לא, אם השיער שלך אסוף או לא, ובמיוחד את הצד שממש לא סובל אותנו, הציבור הדתי ואת הציבור החילוני.
אני לא יודעת, לפעמים אני מרגישה כאילו שהם לא מכירים בציבור הדתי לאומי ובציבור החילוני כחלק מעם ישראל. מעבר לזה, אני מרגישה כאילו הם היו שמחים לתקוע אותנו באיזה אי בודד ולהכחיש את קיומנו. אני יודעת שזה נשמע נורא, אבל אלה תחושות כ"כ חזקות שעד היום ניסיתי להדחיק.
אני מרגישה שהם מנסים בכוח שלא נאהב אותם.
יש להם יחס כל כך מזלזל כלפינו. איפה "ואהבת לרעך כמוך"? איפה "דרך ארץ קדמה לתורה"?
קשה לי מאוד עם דרך החיים שלהם, אבל אני יודעת שאסור לשפוט. ואתם יודעים מה? אין לי בעיה שיחיו איך שהם רוצים, אבל ברגע שהדרך חיים שלהם פוגעת בי ובאנשים אחרים ובכוונה, אז מבחינתי זה בלתי נסבל.
ואני באמת מנסה, מנסה לא לכעוס, מנסה לאהוב מכל הלב. אבל זה כבר לא מצליח...
אני לא בדיוק טובה בתיאור הרגשות והמחשבות שלי בכתב, אז אני מתנצלת מראש על הבלאגן והחפירות המיותרות...(=
תשובה
שלום לך
יישר כח על השאלה היפה. תארת רגשות יפים ואמיתי מתוך חיבור ממשי לעם ישראל, שאני בטוח שהרבה מאד מהגולשים חשו אותם באיזה שהיא צורה.
למרות שגם את הקדמת את זה, גם אני אקדים ואומר, שיש הרבה מאד צדדים יפים של הציבור החרדי, ולפעמים מרחוק לא כל כך רואים אותם ומודעים אליהם. שבת במאה שערים, היא באמת שבת, היא חויה אמיתית ושונה לחלוטין משבת באמצע אחת הערים הגדולות. ויש עוד הרבה דוגמאות כאלו.
אז באמת איך להתמודד עם הרגשות שאת מתארת? אני חושב שבשביל להבין קצת יותר את המצב, נתחיל בשאלה פשוטה. למה החרדים נקראים חרדים?
תראי, לפני כמאתים שנה נפל דבר בעולם בכלל ובעם ישראל בפרט. התחילה תנועת השכלה, תנועה שחרתה על דגלה פיתוח אישי, פיתוח הידע ועוד, ונלחמה בכל המוסדות הדתיים הקיימים. התנועה הזו הלכה והתפשטה בצעדי ענק, ומשכה חלקים גדולים מעם ישראל מחוץ לקיום תורה ומצוות. כמו שכתבתי, היא לא השפיעה רק על עם ישראל, אלא על כל אירופה בכלל. אבל, צריך לדעת משהו מאד בסיסי. אנגלי חילוני, הוא נשאר אנגלי. החילונות לא באמת משפיעה על האנגליות שלו. לעומת זאת, עם ישראל מתבסס על דת ישראל. אם עוזבים את הדת, אז השמירה על הלאום היא כמעט בלתי אפשרית. זאת רואים אנו כיום בחוץ לארץ, כאשר אחוזי ההתבוללות גבוהים לאין ערוך בציבור החילוני מאשר בציבור הדתי, ואילו בציבור החרדי הם למעשה אפסיים.
אז מה כל זה קשור לפה? תנועת ההשכלה והחילונות, הולידה ציבור חדש בעם ישראל - ציבור חרד. הוא חרד לתורה, חרד לשמירת המצוות, ולמעשה חרד להמשך קיומו של עם ישראל. החרדה הזו הובילה לסגירות ולמאמצים מאד גדולים להבדל מכל חלק של המודרניות, של ההשכלה, של החילונות. החרדה, הפחד, הם רגשות מאד שליליים ומאד רעים. הם מובילים לתופעות שאת תארת וגם להרבה תופעות אחרות. אבל לפעמים הם פשוט 'מצילות חיים' במובן הרוחני, הן יכולות להיות 'כורח השעה'.
ההרגשה שלך שהם היו מעדיפים להכחיש את קיומינו נכונה במובן הזה, שהם מאד פוחדים מכל מי שמאיים על הסגירות שלהם מהעולם. כל מי שמתלבשת לא בדיוק צנוע, היא כאילו איום כלפיהם. איום על החברה הסגורה שהם בנו.
האם זה טוב לחיות בהרגשה כזו מאוימת? לא, זה נורא ואיום.
האם יש בסיס לחרדה שלהם? בהחלט כן. הלואי ואנחנו כציבור היינו יכולים לבוא ולומר - תראו, תלמדו מאיתנו איך אנחנו פתוחים ובכל זאת ממשיכים לשמור על קלה כבחמורה. הלואי. המציאות בשטח מראה, שככל שמישהו יותר 'נפתח', לעולם, הסיכוי ששמירת המצוות שלו תחלש הולך וגדל.
אין ספק, שאנחנו צריכים לחתור לתורה גדולה, לפיתוח רוחני עמוק, להתקדמות אדירה, שתאפשר לנו לחיות חיים אמיתיים, בלי פחד, בלי חרדה, חיים של חיבור מלא לקב"ה. אבל תוך כדי המאמצים האלו, אנחנו חייבים להבין את אלו שפוחדים מכל הסכנות איתן אנחנו מתמודדים, ומתוך כך לעיתים מתנהגים שלא כיאה ושלא כראוי.
אפשר עוד להעמיק ולהאריך, אבל קשה במסגרת הזו. את מוזמנת לחזור אלי להגיב במייל אם תרצי, ומקוה שאוכל להרחיב יותר
טוביה
tsbias@Actcom.co.il