שאלה
שלום לרב!
אני אף פעם לא מבינה למה אנחנו צמים את כל הצומות האלה שיש לנו ביהדות.
אני מבינה שאלה סוג של ימי זיכרון למה שקרה באותם ימים אבל אני לא מבינה, למה צמים?
אני ממש לא חושבת שאם אני צמה אני מרגישה יותר את הכאב על החורבן וכל אלה... עובדה שיש לנו ימי זיכרון בלי צום שבהם אני מרגישה יותר מחוברת לאותו יום מאשר הימים עם הצום.
אם אני לא מבינה למה אני צריכה לצום על דבר שאני בכלל לא מרגישה קשורה אליו ולא מבינה את המשמעות של מה שאני עושה (וזה לא כמו יום כיפור כי זה צום מהתורה בה' ציוה אותנו לצום, כל השאר זה מדרבנן).
בבקשה אם אפשר תשובה ברורה.
תודה רבה!
תשובה
לשואלת שלום רב.
יש כאן שני עניינים. האחד עניין הצום. צום אינה מטרה לעצמה. מטרת הצום היא שיום זה ישמש לא סתם להעלאת זכרונות, אלא שהעצבות והסבל יובילו אותנו לחשבון נפש ולבחינה העצמית, היכן אנו צריכים לתקן את עצמנו. והרי כך ךימדונו חז"ל שכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו, כאילו נחרב בימיו. והסיבה היא כיון שאם לא נבנה עדיין ביהמ"ק, משמע שהגורמים לחטא עדיין לא נעלמו, כלומר עדיין קיימים אצלנו אותם חטאים ואותה בעיה של שנאת חינם שבגללה נחרב הבית.
עניין שני הוא הבעיה של חוסר הקשר שלך לחורבן. זאת אכן בעיה קשה. אנשים רבים לא ממש מרגישים את צער החורבן. ועל כך צריך לעבוד. צריך ללמוד הרבה על משמעות בית המקדש, מה משמעות הקרבנות, וכל מה שמתלווה אל זה - נבואה, רוח הקודש, שכינה והקשר העז עם הקב"ה, ומצד שני מה חסר לנו בהיותנו ללא בימ"ק וללא נבואה וסנהדרין וכל מה שמתלווה לזה. לאחר שלומדים הרבה על משמעות ביהמ"ק, צריך לנסות ולהתחבר לזה ולהרגיש את הצער הגדול בריחוק שאנו נמצאים בו, על מנת שבקשתנו לבניית ביהמ"ק לא תהיה סתמית אלא אמיתית מהלב.
בברכה
אפי קיציס