ללא נושא

לשואל היקר שלום.
אכן לימוד תורה הוא ערך עליון אך כבר אמרו חז''ל "זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד". אמנם כבר ראינו הרבה רבנים ואנשים חשובים אשר לומדים תורה בחזרת הש''ץ [ולקמן נראה שזה אסור] וטעותם העיקרית נובעת מצדיקות יתר, הם טוענים בעצם "אני אעשה את מה שאני חושב שנכון לעשות ולא את מה שהקב''ה אמר לי לעשות".

יש לדון על מספר נקודות ומקומות בתפילה בהן יש בדרך כלל פנאי ללמוד-
בסוף פסוקי דזמרה- אמנם אסור לדבר, וגם לומר פרקי תהילים וכד' אסור (משנה ברורה סימן נ''ד סעיף קטן ד') אך אם מחכים לש''ץ שיגיע או שיעלה- מותר ללמוד בעיון העיניים ולא בקריאת השפתיים.

לאחר תפילת שמונה עשרה ולפני חזרת הש''ץ- נחלקו בזה האחרונים- הגאון רבי עובדיה יוסף מקל. לעומתו הרב קנייבסקי- אוסר.

בחזרת הש''ץ- המשנה ברורה (סימן קכ''ד סעיף קטן י''ז) אוסר ללמוד בחזרת הש''ץ [וחפשתי ולא ראיתי מי שמתיר בזה] משני טעמים- ראשית הוא לא מכוון לברכה ועונה אמן יתומה. ועוד שעמי הארצות ילמדו מהם וגם הם לא יקשיבו לחזרת הש''ץ ויעסקו בשיחה בטלה.

בתחנון או בהלל- הרמ''א סימן צ' סעיף י''ח פוסק שאסור לעסוק בתורה בזמן שכל הציבור אומרים סליחות ותחינות, אפילו אם הם מאריכים בניגונים.

בשעת קריאת התורה- בשולחן ערוך סימן קמ''ו סע' ב' ישנן דעות שונות לגבי זה- יעויין שם.

צוות משיבים ישיבת ההסדר קרני שומרון.

נשמח לתגובה!
כתובת E- MAIL karnei_shomron@intermail.co.il