שאלה
שלום לכבוד הרב
בראש ובראשונה תודה על התשובה המפורטת.
אבל עדיין לא הבנתי מה זה ליצנות.
בתודה
תשובה
שלום לשואל
כאשר אדם מתלוצץ, לועג, מזלזל בבני אדם בדברים של קדושה זו ליצנות.
כאשר אדם מתייחס בזלזול ציני לאנשים זו ליצנות. מי שמתבונן בסירטי תועבה לכל הדעות זו ליצנות. מי שקורא דברי חשק והבאי באינטרנט, בעיתונים או בספרים – זו ליצנות.
אלו דוגמאות ספורות למושב ליצים, לאווירה ליצנית שראוי להתרחק מהן כמטחווי קשת. נכון שיש מקרים בהם מותר להוציא אדם מדכאונו או ממשבר על ידי אוירה של קלילות וצחוק אבל צחוק כן וליצנות לא. וגם במקרה כזה יראה אדם לנגד עיניו את השכינה הקדושה וכל מעשיו יהיו לשם שמיים. וגם על זה אמר החכם בחכמתו "בכל דרכך דעהו והוא יישר ארחתיך" ידוע שליצנות אחת מאבדת אוירה של קדושה ולפעמים אנשים שומעים דברי תורה ודברי קדושה ובא ליצן אחד ומאבד כל חלקה טובה בליצנותו.
וכדי להוסיף דעת ולא מכאוב בענין הליצנות, לך נא למהר"ל מפראג בנתיבות עולם בנתיב הליצנות כפי שהזכרתי בתשובתי. והליצנות היא כל כך גרועה עד שאמר עליה רש"י במשלי (כ"ד, ט') "ליצנות היא המתעבת את האדם על הקדוש ברוך הוא ועל הבריות"
כמו כן עיין בספר שערי תשובה לרבנו יונה בשער ג' אות קע"ד שאמר שיש חמישה סוגי ליצנות:
א. איש לשון הנותן דופי בבני אדם
ב. מי שלועג לבני אדם ובז להם בגלל קוצר השגתם במעלות או בהצלחות הזמן או בכבוד או בשררה והוא בז להם בגלל עונים ודלותם
ג. מי שבז לדברים ולטעויות ואינו מקבל תוכחה
ד. הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים כדרך יושבי קרנות
ה. המתלוצץ בדבר שפתיים ולא בליבו על מעשים ודברים וליצנות זו באה מתוך שכרות וכדומה.
ויש לזכור מה שכתב שם רבנו יונה "ודע, כי לא יהיה מנהג ליצנות קבוע בנפש האדם, עד שהוא פורק עול שמיים מעליו" ועל כן אומר רבנו יונה "שהחכמים הזהירו תלמידיהם שלא להתלוצץ כלל ועיקר גם לא ליצנות ארעית חד פעמית"