שאלה
בגמרא מופעים הרבה סיפורים על תלמידי חכמים שעזבו את הבית ל12-24 שנים ע"מ ללמוד תורה. לרוב, מוצג הת"ח בסיפורים באור חיובי וגם אשתו על מסירות נפשה.
שאלתי היא האם אין כאן שום בעיה של יחסים תקינים בין איש לאשתו? אמנם "הווי גולה למקום תורה" אבל מה אם קיום עונתה של אישתו? ומצווה פרייה ורביה?
תשובה
ראשית , בבואנו לדון את גדולי אומתנו , מקימי תורה שבע"פ אנו צריכים "לטבול" , לעשות צעד אחורה ולשאול רק לאחר מכן בענווה את כל!! השאלות .
לשאלתך. אני מבין כי הדבר נעשה כמובן בהסכמתה המלאה של האשה הראייה היא שהם קבעו זמן שהוא ישוב משמע שהם סכמו על כך בינהם והדבר נעשה בהסכמה בינהם .
שנית , ישנה הדרכה שמתאימה באמתלגדולים ביותר ולא לדרך ארץ הרגילה , הטבעית .
זוהי מעלתם של זרקורים שמאירים לנו את מסירות נפשם ללימדו התורה ואנו מעצבים את השקפתנו לאורם . לא בחיקוי מוחלט שלהם כי אם בתפילה לה' שנקח מהם את היסודות הללו .