לימוד תורה לשמה

שלום רב גם לך, צדיק!
אני חושב שבעצם שאלתך אתה מראה שלימוד התורה שלך, או לפחות חלקו - הוא לשמה, שכן זה מה שאתה מחפש!

חז"ל אמרו כי "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". זו אינה סתם אימרה, אלא עצה לחיים!

לא ציינת מה גילך, ולכן מעט קשה לי לתת לך תשובה מדוייקת, אתן לך, אם כן, דוגמה, וממנה תוכל ללמוד על עצמך, בבחינת "תן לחכם ויחכם עוד".

אם תלמיד לומד בישיבה תיכונית, וכל לימוד הגמרא/הלכה/תורה וכד´ שלו מיועדים אך ורק כדי לעבור את מבחני הבגרות בציון טוב, הרי שלמרות שהוא לומד כל יום כמה שעות טובות, קרוב לוודאי שאינו מקיים לימוד תורה לשמה, ולפי חלק מבעלי המוסר, הוא אף לא מקיים "קביעת עיתים לתורה"! אז מה כן? קבע לעצמך 10-15 דקות ביום, בשעה קבועה (הפסקת הצהריים, למשל), בהן אתה לומד, רצוי עם חברותא, נושא שאינו נלמד לבגרות כלל! זה יכול להיות ספר מוסר, אמונה, או תנ"ך, בספר או פרק שאינם נדרשים למבחנים. לכאורה, לימוד זה אינו לימוד "לשמה" ממש, אלא רק לימוד כדי להגיע ללימוד לשמה, אך זוהי הדרך להגיע ללימוד שכל מטרתו היא לשמה.

את אותו עניין בדיוק, אפשר גם להעביר לישיבת הסדר/גבוהה או מכינה, אם כי שם רוב לימוד התורה הוא לשמה. גם כאן יש בעיה, שאם אני לומד מה שאמרו לי הרבנים שאני צריך ללמוד, עלול להווצר מצב בו אני לומד כי אמרו לי, ולא לשמה, למרות שעצם המצאותי בישיבה היא לצורך לימוד תורה לשמה.

אפשר ללמוד על העניין מאחת הישיבות הגדולות (לצערי הרב איני זוכר בדיוק איזו), בה היה מקובל כי בשלב מסויים היה עולה הגבאי לבימה של בית המדרש, דופק על השולחן, ומכריז "בין הזמנים", כלומר, עכשיו לא חייבים ללמוד, וכולם היו ממשיכים ללמוד, אך הפעם הלימוד הוא לשמה...

אני מקווה שהצלחתי לעזור.
חילך לאורייתא!
משה כהן