שאלה
שלום כבוד הרב.
אני פונה אליך כאשר נושא הליבה הוא יסורי החזרה שלי בתשובה.
לקחתי על עצמי החלטה, לקראת הכוונה שלי להקים בית על יסודות התורה והמצוות, ללמוד את הלכות השבת (חשבתי שאני רוצה לשמור שבת 'על אמת', ועכשיו אני כבר לא בטוחה אם אני יכולה, אבל לא אקדים את המאוחר).
קראתי בתחילת הספר וגם שמעתי מאחותי (החבדניקית) שמי שעושה עבירה שלא ביודעין נחשב לשוגג, בניגוד לזה שידע את ההלכה אשר נחשב מזיד, והעונש על שניהם שונה.
אין לי חשק לעונשים.
בכלל, כל העניין הזה של עונשים מאוס עלי.
העונש על זה – כרת, ועל ההוא, מלקות, ויש גם סקילה ועוד מגוון מהנה של כאפות מעם השם.
כרגע, איך שנראים החיים האישיים שלי נראה שאני נענשת מספיק.
אך אם אספור את כל השבתות שעבדתי בהן כשהייתי סטודנטית סביר להניח שאמשיך לחטוף עד סוף ימי חיי.
אך לעניינו -
אני כן הולכת, לפחות רוצה ללכת, לכיוון של שמירת שבת, אבל זה עולה לי ממש בדמים.
אני לא יכולה לעסוק בפעילויות שמהנות עבורי בשבת, הדבר שהכי כיף לי בחיים (וזה לא סתם 'כיף' כמו שכיף לשמוע מוזיקה, זה האיזון שלי, זה האנרגיות שלי לפתיחת שבוע חדש) זה לצאת לטבע עם משפחה או חברים, וזה נמנע ממני (גם בגלל שאני גרה בעיר) התוצאה היא שאני לא מצליחה להנות מהשבת.
אני משקיעה מאמץ גדול כדי כן להנות, מהשקט של השבת, מלימוד תורה עם משפחה וחברות, מהסעודות, וגם מנצלת את הזמן כדי לקרוא בכתבי קודש, אבל זה לא מספיק לי, ובעניין שמירת השבת - עם כל הרצון ללמוד ולהעמיק את הידע שלי, אני כרגע פשוט לא במצב לקיים. אני עדיין קרועה בין העולם החילוני לדתי.
אתן כדוגמא, את ההכנה של נייר חתוך לשבת, הרי לעשות את זה הוא עניין של מה בכך. אבל כל עוד זה לא בא לי בשמחה, זה לא בא לי, וזהו.
עד כה האמנתי בקבלת עול, קימתי כמה שיותר מצוות בלי להתווכח ובלי להקשות בשאלות, אבל עכשיו מתגבשת בי התנגדות עצומה לכל הלאווים האלה של השבת.
חשוב לי לציין, שכבר שנים רבות מאד אני זוכרת את השבת. מאז שיצאתי מבית הורי הדלקתי נרות של שבת. אני מנקה את הבית לכבוד השבת, ומבשלת ולפעמים גם אופה חלות, ועד כה זה היה מתוך שמחה ותחושה של חיבור אמיתי.
אבל אם אין שמחה בקיום שבת כהלכתה, אני מוותרת.
היו לי חיים לא רעים בתור נערת מסיבות, בתור מישהי שזזה ממקום למקום, ואהבתי להכיר אנשים מכל גווני הקשת.
תשובה
שלום לך,
מכתבך נוגע ללב.
המצוקה ומורכבות הנפש ניכרים ממנו.
חלק מהדברים הוא אכן נובע מקשיים אמיתיים.
וחלקם מטעויות ודמיונות.
אנסה להאיר כמה הארות כלליות ולתקן כמה נקודות מבט שאינן נכונות.
את כותבת "מי שחוזר בתשובה מאבד את הזהות הקודמת שלו" - זו כמעט כפירה בטובה שה' נתן לו בכל ימי חייו.
הקב"ה מוביל כל אדם בדרך מיוחדת משלו. הוא שלח אותך בדרך מיוחדת לך כדי שבחזרה בתשובה תבני קומה שניה על גבי הקומה הקודמת. חלילה ל'אבד' אותה אלא היא צריכה להיות הבסיס לחדשה.
את כותבת "עברתי את שלב האל-חזור". אכן זה נכון.
כמו שאדם שלומד לקרוא נפקחות עיניו ואינו יכול לעצום אותם שוב, כך גם כאן משנפקחו עיניך עברת לשלב אחר ואין ולא יהיה לעולם לא שלמות ולא סיפוק ולא שלווה בדרך הקודמת. כך זה בכל ענין בחיים כאשר האדם מאבד את התמימות. (לא יכולתי הייתי בונה עולם, שלדעתי הוא רצון ה', בו כל ילד לא ידע מה זה כסף לפני גיל מצוות לפחות)
זה נכון שלא ניתן להבטיח שלא תצאי מהכיוון הנכון של החיים אבל זו הבחירה החופשית והאדם "לפתח חטאת רובץ" ומי שלא ממשיך לעלות נופל. זה ענינם של ניסיונות שאנו עוברים והופכים אותם ל'נס' (=דגל) להתנוסס, לאחר שעוברים אותם.
ולגבי תיקון הראיה בחלק משאלותיך
שוגג ומזיד, עבירה ביודעין ובלא יודעין - מי שלא למד נקרא 'מזיד' שהיה לו ללמוד ולא למד ולכן תנסי ללמוד בלי לחפש תירוץ.
לא הבנתי מה הבעיה בספורט ?
לא הבנתי מדוע צריך 2 חולצות ?
לא הבנתי מה הבעיה לרכב על אופניים ?
חילולי השבת שעשית בעבר התכפר לך כבר ביום כפור ואינך צריכה לחשוב עליו יותר.
נייר טואלט חתוך לשבת - תקני מוכן, חבל לעשות ענין מדברים טכניים. יש דברים שעושים אותם בלי להשקיע בהם מחשבה. אם זה מאד קשה תתיחסי לזה כמו אל 'מה הכנסה' - אף אחד לא אוהב לשלם, אלא שכל מי שעובד משלם בלי ברירה ובלי לחשוב על כך יותר מידי. לכל עיסוק או עבודה יש דברים צדדיים שעליך לעשות ואינך נהנה/רוצה לעשותם.
ברור שהקושי העיקרי הוא לוותר על פעילויות וחברה מסוימת בשבתות.
זה מחיר שמשלמים ולכן חשוב לאט לבנות חברה חדשה בנוסף לחברה הקודמת. את הקשרים עם החברה הקודמת ממשיכים לשמור אבל במינון נמוך יותר.
חלק מהקושי הוא שהתורה מדריכה את האדם 'לא טוב העיות האדם לבדו' וכל החיים שלנו הם למשפחה ולא לבודדים.
להמשך -
אני מבין שאת רווקה או גרושה בת 30 ולכן אני מציע לך:
טיולי פנויים ופנוייות בימי שישי.
כאשר עבודתך מאפשרת לצאת מיד פעם לשבוע טיול 'בשביל ישראל'.
אם את יכולה להתחבר למדרשה ליום לימוד בשבוע. לא מדרשה חברתית של בנות 18 אלא מקום בו לומדות נשים צעירות ומבוגרות יום בשבוע, עם מעט מפגש חברתי. דוגמא במדרשת הרובע בירושלים או כתוכנית פרטית שלך בתוך מכון אורה.
בהצלחה בבנין הקומה החדשה על גבי הקומה הקודמת