לחזור לגור אצל ההורים

שלום לך

אם רצונך בתשובה ישירה - אל תעברו לראשון לציון.

גם אם תחסכו מעט כסף בטווח הקצר כנראה שתפסידו הרבה כסף לטווח הארוך.

אם תגורו בעיר הילדים יתרגלו למוסדות חינוך וכך גם אתם למקומות העבודה ואז תיאלצו לקנות בית יותר קטן בעיר ומשכנתא גדולה לכל החיים לעומת רכישת בית גדול ונוח בישוב ותשלמו הרבה פחות במשך כל החיים.

בכל אופן כלל לא בטוח שתחסכו כסף כי המיחיה שם יקרה מסיבה פשוטה שהיא מותאמת לצרכים של רוב האוכלוסיה שאינה שומרת תורה ומצוות וממילא יש להם פחות ילדים וכך הם יכולים להרשות לעצמם לשלם מחיר גבוה על מעון בתי ספר ומוצרי יסוד - כל מה שתחסכו על שכירות ירד על הפרש המחירים במעון וגני ילדים וכו´ באופן טבעי קונים יותר מוצרים ובמחיר יותר יקר

גם השיקול התורני כשלעצמו הוא כבד משקל וגם בו לטווח הקצר ישנה נוחות לגור ליד ההורים אך לטווח הארוך חינוך יותר טוב מוריד הרבה כאב ראש בעתיד ויוצר נכונות לעזרה רבה יותר בבית.

אין הדבר תלוי אלא בך.

ואעתיק לכם סיכום בנושא זה מספר פניני הלכה מאת הרב אליעזר מלמד שליט"א
בברכה אייל משה

מחלוקת בין בני זוג
כשיש מחלוקת בין בני זוג היכן יגורו, באופן כללי אין צד אחד יכול לכוף את שכנגדו לעקור ממקומו, משום שכל עקירה למקום זר יוצרת קשיים, ולכן יכול הרוצה להישאר לטעון שמבחינתו מקום המגורים המוכר עדיף, ואין בן זוגו יכול לכפות עליו להרע את תנאי חייו. אבל אם הם גרים בישוב שרובו גויים, יכול אחד מבני הזוג לכפות את בן זוגו לעבור למקום שרובם יהודים (ודינים אלו מפורטים בשו"ע אה"ע סימן ע"ה).
אולם כל זה אמור כאשר עומדים על הפרק שני מקומות בחוץ לארץ או שני מקומות בארץ, אבל כשצד אחד מעוניין לעלות לארץ, הדין אתו. ואין זה משנה אם מדובר באיש או באשה, בכל מקרה על פי ההלכה המסרב צריך לבטל את דעתו ולעלות לארץ. ואפילו אם בחוץ לארץ הם גרים במקום שרובו יהודים, ובארץ ישראל ייאלצו לגור במקום שרובו גויים, מכל מקום מצוות ישוב הארץ עדיפה.
ואם למרות קביעת ההלכה, הצד שרוצה להישאר בגלות מסרב להתפשר ולעלות, והגיעו הדברים עד לגירושין, הואיל ואשמת הגירושין מוטלת על זה שמסרב לעלות, קבעו חכמים שהוא יפסיד את כל הכתובה. דהיינו אם הבעל הוא זה שמסרב לעלות, עליו לשלם את כל הכתובה. ואם האשה מסרבת לעלות, היא מפסידה את כל כתובתה (שו"ע אה"ע עה, ד).
ושוב למדנו על גודל המצווה, שבכל מקום הדרכת התורה להתאמץ לשמור על שלום בית, אבל כאשר שלום הבית מתנגש עם מצוות ישוב הארץ, מצוות ישוב הארץ עדיפה.

מצאתי הרחבה נוספת בנושא (בספר רביבים) - בהצלחה אייל משה

שלום בית ומגורים בהתנחלות
שלום בית מול מגורים בהתנחלות
במשך השנים האחרונות נשאלתי מספר פעמים, כיצד נכון שינהגו בני זוג שהחליטו לקבוע את ביתם באחת ההתנחלויות שבקו הראשון, ובעקבות המתח הביטחוני התעוררה חרדה בלב אחד מהם עד שהוא חש כי אינו יכול להמשיך להתגורר שם. ומנגד, בן זוגו אינו מוכן לעזוב את ההתנחלות, שם חבריו, שם הוא מאמין שיוכל לחנך באופן הטוב ביותר את ילדיו, לעיתים שם פרנסתו או מקום לימודו, וכמובן שהוא רוצה להשתתף בישוב הארץ. האם ראוי שזה שרוצה להמשיך לגור בהתנחלות יתעקש על ההישארות בהתנחלות עד כדי סכנת פירוק המשפחה, או שמוטב כי ינסו לחפש מקום שקט יותר בלב הארץ או באחד הישובים הקרובים יותר לקו הירוק.
האמת שמתחילה לא רציתי לפרסם שאלה זו, הואיל והתקשורת וגורמי שלטון שונים מנסים ליצור אווירה של פחד, חרדה ואי ביטחון בליבם של המתנחלים, הוריהם וקרוביהם, ועל ידי כך ליצור לחץ לבריחה מחבלי הארץ המקודשים. וכדי שלא להוסיף מורך לב, חשבתי שאין מקום לעסוק בשאלה זו בפומבי. אולם כיוון שחזרתי ונשאלתי עליה שוב, ובנוסף לכך השנים האחרונות הוכיחו את חוסנה של חברת המתנחלים, בהיותה המגזר הציבורי היחיד שבו עלתה רמת רכישת הדירות בעשרים ושבעה אחוזים בשנה האחרונה, לעומת ירידה בשאר אזורי הארץ, ומאידך מדובר בשאלה גורלית לקיומה של המשפחה, ראוי בכל זאת לעסוק בה מעט.
הדין עם הרוצה להישאר
מצד הדין, רשאי זה שרוצה להמשיך להתגורר בישוב להתעקש על כך, ואם השני ירצה בכל זאת לעזוב גם במחיר של גירושין, לפי כללי ההלכה אחריות פירוק המשפחה על זה שעוזב, לפיכך עליו לשאת בהפסדים שייגרמו עקב הגירושין. אם האשה עוזבת - תפסיד כתובתה, אם האיש עוזב - חייב לשלם כתובתה.
שלושה טעמים עיקריים לכך, ונזכירם בקצרה: א) אם סוכם מראש בין בני הזוג כי יגורו באותה התנחלות, מפני הרמה הדתית של המקום, או מפני החברה הטובה שבה, אזי ידו של הרוצה לעבור משם על התחתונה. ב) גם אם לא סוכם ביניהם במפורש לגור באותו המקום, אם יש לאותו המקום מעלות מיוחדות, שטובות לאחד מבני הזוג, כגון שיש לו שם הרבה חברים, או שהוא יכול ללמוד שם יותר תורה, או שקל יותר להסתדר שם מבחינה כלכלית, אין השני יכול לכוף אותו לעזוב את מקומו. ג) מצד מצוות ישוב הארץ שמתקיימת יותר בקו הראשון של ההתנחלויות, כדי שיהיה המקום בידינו ולא ביד אומה אחרת ולא שממה (עפ"י הרמב"ן).
ראוי לשמור על שלמות המשפחה
אולם, למרות שמצד הדין, אם הרוצה להישאר יתעקש, הזכות בידו. אם יבוא לשאול, נכון להמליץ לו לעבור למקום אחר. וכבר אמרו חכמים (גיטין פט, ב): "כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות". ובמיוחד כאשר ישנם ילדים, שעלולים לסבול מגירושי הוריהם, וצריך לרחם עליהם. ומן הסתם אפשר למצוא מקום אחר בארץ, שיש בו חברה טובה ורמה דתית נאותה.
אמנם לכתחילה, יש לנסות בכנות לפתור את בעיית החרדה, ורק אם לאחר ניסיון כן התברר שאכן אחד מבני הזוג סובל עד שחש כי אינו מסוגל להמשיך לגור באותה התנחלות, ההמלצה לעזוב. וכך המלצתי למספר זוגות, שעם כל הצער שבדבר, מוטב שיעזבו את ההתנחלות, מתוך תקווה שחיי משפחתם יעלו יפה ויזכו לגדל דור ישרים