שאלה
כבוד הרב שלום!
שמי הוא טליה. אני בת 20, גרה בצפת, כרגע בשירות לאומי בשנה שניה.
השאלה שלי היא קצת, איך לומר, לא ברורה... אני אפילו לא החלטתי אם זו שאלה או יותר מחשבה...
כפי שאתה בטח יודע, גיל 20 ומעלה זה גיל שבערך כל החברה שלך מתחתנים.. לא עובר יום שאתה לא שומע על ההוא שהתחתן, החברה מהשירות שהתארסה.. זה כבר הפך להיות מין קטע כזה שפשוט מחכים ומתחילים להמר על מי הבא בתור... ואז אתה יושב עם עצמך וחושב- מתי תורי? מתחיל לשגות במחשבות מתי יהיה תורך? מי זה יהיה? איך יראו האירוסים, איך תראה החתונה, איך יראה הבית ואיך ואיך ואיך!!! ואז, בין המחשבות האלו, עולה המחשבה הרצינית יותר ושאותי אישית היא גם די מפחידה... אם אני לא אתחתן??? אתה רואה מסביבך המון אנשים, יפים וטובים, מוצלחים וחכמים ממך שעדיין לא הגיעו אל המנוחה והנחלה ואז מתחילים לדאוג! אם ואם ואם.. כל מי ששומע שאני אומרת לו על הפחד הזה ישר משתיק אותי ואומר- "תפסיקי לדבר שטויות!" אבל זו באמת בעיה שמטרידה אותי...
זה פחד שמחלחל בי יותר ויותר.. ויותר מזה, בפעמים שכבר מציעים לי בחור אני פשוט נסוגה! מתחילה לפחד! ואז מסרבת להצעה, למרות שלא פעם היא נשמעת מעולה...
אני לא מצליחה להבין ממה הפחד הזה לצאת עם בחורים. ואז נוצר מצב שזה מעגל מסוים ופחד אחד תלוי בפחד שני.. ואז מה שקורה לי- אני מיד נחסמת.. וזה באמת מתסכל..
לפעמים יש בי הרגשה חזקה של "לבד". אני לא יודעת להסביר מה ההרגשה הזו, אבל נדמה לי שהנשמה שלי פשוט מחפשת את חציה השני. אולי זה בגלל שאני רואה שבערך כל החברות שלי כבר נשואות\מאורסות..וגם יוצאות ואז אני מתחילה להלחץ קצת, או שזו הרגשה באמת אמיתית...
זו אמנם לא שאלה אבל חשוב לי לשמוע ולדעת ממישהו שכן יכול לעזור בתחום הזה...
אשמח מאוד אם אקבל תגובה.
בשורות טובות, ישועות ונחמות, טליה.
תשובה
לטליה שלום רב.
רוב הבנים והבנות שאינם נשואים בגילאים מבוגרים יחסית זו אשמתם. נכון זו אמירה קשה וגורפת אבל יש בה הרבה מאוד מהאמת. לעיתים הם אינם רוצים להתחתן כי הם רוצים תחילה להתבסס או מבחינת הלימודים או כלכלית. יש כאלה שלא מוצאים את האחד/ת שהם בדיוק חפשו. וןיש כאלה שהם דוקא די מצאו אבל אולי מחר יבוא משהו יותר טוב. ויש מאלה שהם פשוט לא מוצאים משהו מתאים כי לכל אחד/ת יש חסרון. הם רק שכחו לההתבונן במראה ולראות שגם הם לא בדיוק המושלמים עלי אדמות.
כך שאם את אינך מתאימה לאחד מהמקרים המצוינים למעלה אינך צריכה לדאוג שמא לא תינשאי. נכון ישנן מחשבות ביחס לעתיד שהוא לוט בערפל אבל זו תחושה שקיימת בקרב רוב מוחלט של הצעירים. גם הלחץ החברתי לא צריך להיות גורם שידחוף אותך להיות במקום שבנתיים את מרגישה שאינך רוצה/יכולה להיות שם.
אין לי ספק שאם תהיי את עצמך ותפעלי בהתאם לרצונות הברורים שלך תגיעי גם את אל המנוחה והנחלה .
בברכה ובהצלחה.
התשובה ניתנה ע"י הרב אביגדור שילה