שאלה
ראיתי בני חסידות ידועה שעשו מניין יחפים. הם אמרו לי שמותר להתפלל יחפים בא"י והם מעדיפים אפילו לנהוג זאת (כולל החזן) כי ככה הם מתקרבים יותר לאדמת א"י הקדושה.
חלצתי סנדליי והצטרפתי אליהם, אך לאחר מכן חשבתי שוב כי הבית יוסף, השו"ע והרמבם כולל כל נושאי כליהם אסרו זאת.
מה אם כן ההלכה?
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
הקרטריון הוא "כעומד לפני מלך" אם היה מקובל בימינו ללכת יחפים ואפילו כשיש לך פגישה חשובה ומכובדת זה היה מותר אבל במציאות זה לא כך ולכן אין להתפלל יחפים.
וראה מה נפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן צא
סעיף ה
[לא יעמוד באפונדתו (טאסק"ה בלעז) ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים.]
ופסק הרמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה הלכה ה
[תקון המלבושים כיצד מתקן מלבושיו תחלה ומציין עצמו ומהדר שנאמר השתחוו לה' בהדרת קדש, ולא יעמוד בתפלה באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולות אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו בפני הגדולים אלא בבתי הרגלים, ובכל מקום לא יאחוז תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל מפני שלבו טרוד בהן, ולא יאחוז כלים ומעות בידו, אבל מתפלל הוא ולולב בידו בימות החג מפני שהוא מצות היום, היה משוי על ראשו והגיע זמן תפלה אם היה פחות מארבעה קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל בו, היה ארבעה קבין מניחו על גבי קרקע ואחר כך יתפלל, דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופים.]
ורק בבית המקדש שלא היה מחיצה בין [אדם לאדמה] היו עובדים יחפים אבל בעוונותינו עדיין זקוקים אנו לנעליים שיהיו "הפסק" מכוון ומודע בין אדם לאדמה.
בבררכה,
עוזיאל