שאלה
שלום הרב.
אני בת 20 ומסיימת שנת שרות ומדרשה. בשנה הבאה אלמד בעז"ה באוניברסיטה.
העניין הוא שכבר זמן רב אני חשה רצון עז ביותר להתחתן. יש לי גם הרבה חברות נשואות וכו'.
אך אני חוששת, מכיוון שלהוריי אין את היכולת הכלכלית לתמוך בי, ואף את הלימודים ואת המעונות אצטרך לממן לעצמי, מה גם שהמקצוע שאני לומדת הוא אינטנסיבי וקשה עם שעות לימוד רבות.
התואר שלי ייקח 3 שנים והשנתיים הראשונות הן אלו שדורשות יותר.
אני מפחדת שאתחתן ולא יהיה לי ממה לממן את לימודיי, קל וחומר לקנות אוכל, מכשירי חשמל וכדו' וללדת.
מה הרב ממליץ? להתחיל לצאת כבר עכשיו, ואם לא, אז מתי? אני רוצה מאוד, וכן אני יודעת שלא כדאי להתעכב עם זה הרבה, כי אחרת מסתכנים בלהשאר רווקה עד גיל מאוחר, אך מאוד חוששת מהעניין הכלכלי(במיוחד שאשמח אם הוא ילמד בישיבה בשנה- שנתיים הראשונות).
תודה רבה.
תשובה
שלום לך,
אני חושב שסדר החיים הבריא הוא להתחתן בגיל 18-20.
כמובן שאין הכוונה שאדם מחכה לחתונה כענין מרכזי בחייו אלא הוא נפגש ומנסה למצוא את בן זוג ובינתיים הוא לומד. אחרי החתונה תחשבי מחדש האם להמשיך בלימודים או להפסיק אותם לכמה שנים ואם אפשר לפרוס אותם על שנים רבות יותר.
לגבי קשיים כלכליים הפיתרון הוא להסתפק במועט
החל מחתונה צנועה ביותר (אם ההורים רוצים ומממנים - זכותם)
ובהמשך החיים הכל תלוי אם למדת להסתפק במועט, ואין כוונתי לחלום ולהתגבר אלא באופן טבעי בכלל לא לרצות מותרות. רוב הדברים שמשפחה ממוצעת בישראל קונה הם מיותרים לחלוטין וניתן לחיות טוב בלעדיהם.
לכן תפגשי ותתחתני ובינתים תלמדי שנה במה שאת רוצה.
אם בעלך ירצה ללמוד בישיבה - אומר הרמב"ם שהקב"ה מזמן לו את צרכיו באופן המספיק: לחם לאכול ובגד ללבוש - כהדרכה יעקב אבינו.
בהצלחה דוד לוי
098987548
את יכולה גם לעיין בתשובה קודמת 'עקרונות בשידוך'
השאלה האם את מו