שאלה
שלום לכבוד הרב
תינוק בן חודשיים מאושפז בבי"ח מיום הלידה-עם בעיות בליעה.הרופאים לא מצליחים להבין את המקור לבעיה.כל הבדיקות שבוצעו יצאו תקינות.האמא של התינוק לקחה על עצמה בלי נדר מס' קבלות והיא פשוט במצב קשה מאד-מדובר בילד ראשון.אמרתי לה שתמשך להתפלל ושה' יעזור ואז התחילה לבכות ואמרה שהתפילות שלה לא עוזרות ,כביכול ה' לא שומע אותה ולא עוזר לה כי הרופאים לא מוצאים את הסיבה לבעיה והיא "לא רואה את האור בקצה המנהרה".איך אפשר לעזור לאדם במצב כזה,איך לחזק אותה שתמשיך להאמין שהכל יהא בסדר ב"ה.יצויין כי קיבלו ברכה מגדולי הרבנים ונאמר ע"י הרבנים שב"ה יהא בסדר.
סליחה על השאלה הארוכה.
תודה מראש.
תשובה
"כל מאי דעביד רחמנא- לטב עביד". כל מה שעושה הקב"ה- עושה הוא לטוב. מהמקום בו אנו נמצאים, איננו יכולים לראות את הטוב שהקב"ה עושה, וחלק מהדברים שקורים לנו וקורים מסביבנו, אנו רואים כדברים רעים. זו הסיבה שעל שמועות רעות מברכים "ברוך אתה ה'... דיין האמת" (ולא "הטוב והמיטיב")
אנו מקווים שהתינוק יעבור מהפך לטובה, ויגדל ויתפקד בבריאות שלמה, לאורך ימים ושנים, ואז-כמובן- ייראה לנו ש"הכל בסדר". אך מה נחשוב על התקופה מלאת החרדות, והחששות לגבי בריאותו וחייו? איך נגדיר אותה? כתקופה "טובה"? כתקופה "לא טובה"?...
התפילה לא נועדה "לסחוט" מהקב"ה תוצאות טובות כאלו ואחרות, על ידי לחץ. התפילה נועדה לזכך את האדם המתפלל. ואני בטוח, כי תפילות האם, האב, המשפחה והמכרים, על התינוק, קרבו רבים אל הקב"ה. זכות זו בוודאי תשפיע טוב על המתפללים עצמם, ועל התינוק, אליו קשורים המתפללים. זה חלק מהאור בקצה המנהרה... רפואה שלמה!!!