להשקיע בעם ישראל על חשבון הרוחניות שלנו

בס"ד

כשהקב"ה בחר את אברהם אבינו להקים ממנו את עם ישראל, הוא בחר בו בגלל שהיתה לו מסירות נפש לקרב יהודים ולקרוא בכל מקום בשם ה'.
אנחנו בניו וממשיכי דרכו, הולכים באותה דרך ורואים עצמינו "שלוחים של הקב"ה" לעשות ולפעול ולהביא לעולם אור טוב וברכה "ונברכו בך כל משפחות האדמה".
כדי להצליח במשימה שכזו, צריכים כוחות ועוצמות נפש גדולות כיון שאם אדם ירד ממדרגתו, הוא לא יוכל לרומם אנשים אחרים.
זה הכלל אשר יהיה נקוט בידכן. כל פעם שאתן הולכות לפעול עם אנשים אחרים ואתן יורדות ממדרגתכן הרוחנית - אתן לא בדרך הנכונה. ואם אתן מצליחות לשמור על מדרגה רוחנית תוך כדי עבודה - הסיוע שלכן הוא סיוע שיש בו ממש.
ועל זה אנחנו מתפללים יום יום: "שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה" - שהפעולות שאנחנו משקיעים בהם כל כך הרבה זמן ואנרגיה לא יתבזבזו לשווא.
מהי העוצמה הנדרשת על מנת לפעול?
זה תלוי במקום שאליו הולכים. אם הולכים למקום נמוך - יש צורך בקדושה, בעוצמה ובהגנה גדולה. וככל שהמקום יותר נמוך צריך לשלוח לשם אדם יותר גדול וגם הוא צריך תפילה מיוחדת קודם שנכנס לאן שנכנס.
חכמינו מספרים שאברהם אבינו ע"ה לא יושב בגן עדן ומתענג על זיו השכינה, מקומו הוא בשערי גהינום ושם הוא מונע ממי שיכול שלא יכנס לגיהנום.
לא כל אחד מסוגל לעמוד בשערי גיהנום. מי שעומד שם עלול להשרף בבחינת "אוי לרשע ואוי לשכנו".
לא לחינם ביקש משה מבני ישראל שיתרחקו ממשכן קרח, דתן ואבירם, כיון שהיה חשש שהאדמה תבלע אותם ביחד עם קרח. שימו לב שמשה ואהרון לא היו בחשש הזה.
הגמרא מספרת על רבי יהושע בן לוי שהיה יושב מחובק עם חולי "ראתן" שזו מחלה מדבקת ולא נפגע כלל. הוא היה הולך לטייל עם מלאך המות וגם ממנו לא נפגע כלל.
אבל הגמרא מספרת על תלמידי חכמים אחרים חשובים שנמנעו ממגע עם בעלי "ראתן" מחשש להדבק ממחלתם.
כל זה בא ללמד אותנו שלפי עוצמת האדם הוא יכול לפעול. כמה שיותר גדול כך אפשר לפעול יותר רחוק ויותר נמוך.
ולכן, עליכן להוסיף עוצמה של קדושה בהתנהגות, ברוחניות, בלבוש, בדיבור, במעשה, במחשבה. ככל שתוספנה יותר עוצמה תוכלנה יותר לפעול בעם ישראל.
לתרום שנה אחת בחיים ולחשוב שבזה עשינו את תפקידנו - זו לא דרכו של אברהם אבינו, אנחנו רואים את עצמינו מגוייסים לכל החיים. לבנות, לעשות, לתרום בכל נפשנו ובכל מאודנו.
לתרום שנתיים בצבא או בשירות לאומי במקום שאינו ראוי, זו תרומה שאינה נכונה. לא כל-כך ברור מהי היעילות של התרומה. מה שברור הוא שאם זה בצבא או במקום שאינו ראוי נגרם לעם ישראל "נזק" שהוא יותר גדול מה"תועלת של התרומה. הגרוע מכל הוא ש"תרומה" זו פוגעת ביכולת התרומה העתידית האמיתית של התורמת.
אנחנו לא רוצים לומר לעצמינו "עשינו" , לטפוח לעצמנו על השכם ולחשוב שאנחנו בסדר.
אנחנו רוצים לפעול ולחשוב באמת "שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה" שנזכה לזרוע וגם לקטוף את הפירות.