מדי כמה שנים זה חוזר על עצמו: שנת הלימודים נפתחת בטקס חגיגי, ונעצרת כמעט מיד בחריקת בלמים בגלל חגי תשרי. ההורים מנסים לייצר שגרה ונכשלים, המורים בקושי זוכרים את השמות של התלמידים, והילדים מצידם מרוויחים עוד חודש של חופש גדול. אבל מי שיעשה את החישוב לקראת שנת 2032 (תשצ"ג), יגלה שהמפגש בין הלוח העברי ללועזי יוצר מציאות הזויה במיוחד.
זה מתחיל ב-1 בספטמבר, שיוצא ביום רביעי, כ"ה באלול. וגורם לשבוע הראשון של שנת הלימודים להראות כמעט מיותר:
יום רביעי (1.9): חגיגות "שלום כיתה א'", טקסים, חלוקת מערכת שעות ומפגש היכרות.
יום חמישי (2.9): יום הלימודים ה"מלא" והיחיד של השבוע.
יום שישי (3.9): או יום קצרצר של סגירת פינות/ אין לימודים (תלוי במוסד)
יום ראשון (5.9): ערב ראש השנה תשצ"ג - ויציאה רשמית לחופשת החגים של תשרי
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
אלא שזה רק הקדימון: בשבוע שלאחר מכן, בין ראש השנה ליום כיפור, מפרידים בדיוק עוד ארבעה ימי לימוד בלבד (בהנחה של חמישה ימי לימוד בשבוע). בהתחשב בחופשת הגישור הנהוגה כיום בין יום כיפור לסוכות, הילדים כבר לא יחזרו לספסל הלימודים עד אחרי אסרו חג סוכות, לקראת סוף החודש. בשורה התחתונה: שישה ימי לימוד בודדים בכל חודש ספטמבר. מבחינת מיליוני הורים עובדים, מדובר בהארכה של החופש הגדול אל תוך הסתיו ונטרול מוחלט של ימי עבודה יקרים.
הורים לפעוטות שבמסגרות שלהם נהוג תקופת הסתגלות, יצטרכו לשקול אם לדחות את הכניסה למעונות עד אחרי החגים כדי לא להתחיל את ההסתגלות שוב ושוב ושוב.
האם זה חסר תקדים? ממש לא. הלוח העברי כבר ייצר מבוכות כאלה בעבר. ב-2013, כשהתרחש תרחיש כמעט זהה, שר החינוך דאז גדעון סער הנהיג רפורמה דרמטית והקדים את פתיחת השנה ל-27 באוגוסט כדי לייצר רצף לימודי (רפורמה שבוטלה כעבור שנתיים).