שאלה
שלום כבוד הרב ומועדים לשמחה
אני חוזר בתשובה מזה מספר שנים אך עדיין לא הצלחתי למצוא את דרכי ומקומי בזרמי היהדות השונים...אני עושה מילואים ותורם למדינה מעורב בחיים האזרחיים בה ושואף להקים כאן את משפחתי אך...מי אמר שזוהי הדרך הנכונה? הנסיון לימד אותי שהתחכחות והעירוב עם האוכלוסיה החילונית במוסדות השונים אינו עזר לי ולאחרים להתחזק, בצבא אף שמעתי וראיתי מקרים של דתיים שחזרו בשאלה, הפריצות הקשה ברחובות ולצערי בצבא ידועה למי שנמצא שם ועל מצב בתי הספר והדרדור באלימות והגירושין אינני מדבר...והעוול שמדינה עשתה עם היהודים מאז הקמתה בנסיון ליצור צבר חדש וטישטוש היחוד והמסורת של העולים...לכך אני יכול לקרוא גאולה? בכל המקורות שקראתי בנביאים ובחז"ל לא דובר על כך שעם ישראל יחזור לאדמתו ואח"כ יעקר ממנה (להלן תכנית ההתנתקות...) השבוע קראנו את הפסוק "ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת" היתכן שההקמה של הקב"ה בכבודו ובעצמו תבוא דרך גירוש ועקירה? יותר מידי דברים לא מסתדרים לי ונראה לי תמוהה שכל אבל כל גדולי ישראל לדורותם טעו ורק הפלג ציוני דתי החדש יחסית צדק...האם אני טועה? אצלנו בנגב תוך מספר שנים הולך להיות רוב ערבי (עקב הריבוי הטבעי העצום של הבדואים שעומד על 5.5.% בשנה - הגבוהה בעולם!! שטחים עצומים כבר אינם בידנו וכל מי שנוסע לדימונה או ערד יודע זאת היטב )וכך המצב כך גם בצפון הכיצד אוכל לראות בכך תחילתה של גאולה?
תשובה
בודאי רצונך העז הוא לעשות רצון ה' באמונה. רצון ה' בתורתו שנשמור על קדושת השבת, ועל קדושת ישראל, וגם שנשמור על חיי עם ישראל ועל מדינתו. מי שעושה מילואים ומשרת בצה"ל מקיים מצוות חשובות ביותר. נכון, לפעמים קשה לקיים מצוות, אבל לא מסתבר שנבחר לנו את המצוות הנוחות לנו, ונשאיר לאחרים את הקשות.
אפשר ללמוד הרבה דברים טובים מחרדים, מדתיים, ואפילו מחילונים.
לכן, אין זה חשוב אם קוראים לזה "חרדי" או דתי-לאומי" - חשוב לעשות רצון ה' באמונה בין אם זה קל או קשה. חבל על כל בן-תורה שיכול לקיים מצוות שירות בצה"ל ופוטר עצמו ממנה, ובאותו הזמן מקפיד מאוד במצוות שממלאות את ליבו שמחה רוחנית. תאר לך איזו השפעה היתה על כלל הנוער והציבור היתה צומחת אם כל מי שיכולים, גופנית ונפשית, היו מתגייסים לקיים גם את מצוות השירות - הצלת נפשות, לא תעמוד על דם רעך, ואהבת לרעך כמוך ועוד על כל אלה נאמר "אני ה'" - ופירש רש"י: נאמן לשלם שכר.
את העוול לעולים החדשים עשו אנשים בלתי הגונים ולא המדינה. המדינה לא הטילה תפקידים כאלה, ובמקרים אחדים ההתערבות של הכנסת עצרה את העוול באופן חלקי, אלה שעשו את העוול היתה להם מסירות נפש לערכים שליליים (כמובן, שהם חשבו שזה חיובי לטובת העם והעתיד, אבל הם היו שבויים באידיאולוגיה שלהם). אילו היו לנו אז המוני יהודים דתיים עם מסירות נפש לשרת את העם, ואילולא ההסתגרות של רוב הדתיים והחרדים , לא היה מתרחש העוול ההוא בממדים כאלה.
וביחס לגאולה -
עליך לדעת כי הגאולה ממצרים היא התבנית והסדר לגאולה העתידה, כדברי הנביאים (למשל מיכה ז' טו):"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
והנה, יהושע בן-נון כבש חלקים גדולים של הארץ, ושוב נלקחו מעם ישראל אחרי מותו. גם פעמים אחדות כבשו אויבים את רוב שטחי הארץ, ואף רדו בישראל והציקו להם מאוד. כך היה עם כושן-רשעתיים, עגלון מלך מואב, סיסרא שר צבא יבין, בני עמון ופלישתים. מידי פעם קמו שופטים-מושיעים, בעלי רוח גבורה בשם ה', והיכו את האויבים, ושוב היתה נפילה. 480 שנה עברו מיציאת מצרים עד שנבנה הבית לה' (מלכים א' ו' א), והיו בהם עליות מופלאות וגם נפילות קשות. זאת היתה דרך הגאולה, וחלילה לכפור בישועת ה'(כמו דתן ואבירם), מפני שיש משברים בדרך הגאולה. אלה שמתייאשים מהגאולה לגמרי, היו מתייאשים גם ביציאת מצרים, אחרי שנגזר על דור שלם שימות במדבר, לא עלינו.
אלה ששואלים (כמוך) ומחפשים את ישועת ה', אולי תהיה להם הזכות להושיע את ישראל, שכך למדנו בפי גדעון (שופטים ו' יג-יד) אחרי שאמר לו מלאך ה' - "ה' עמך גבור החייל" - מתפרץ גדעון:".. ויש ה' עמנו? ולמה מצאתנו כל זאת ואיה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו לאמור, הלוא ממצרים העלנו ה', ועתה נטשנו ויתננו בכף מדין?!" על כך עונה לו מלאך ה':"לך בכוחך זה והושעת את ישראל מכף מדין, הלא שלחתיך"!