שאלה
היי,אני בחורה בת 16, מוגדרת כדתייה וככה חיה את אורח חיי ..
לאחרונה מאוד מעסיק אותי נושא הדת,למה אני חיה בצורה כזו? האם יש בסיס לאמונה שלי או שאני פשוט ממשיכה את דרך הוריי בלי הגיון וחשיבה עצמאית?
אם אני אהיה בטוחה שיש למעלה אל,מישהו שמכוון הכל -כמובן שאלך בדרכיו.אבל בזמן האחרון אני לגמרי לא בטוחה בקיומו והתערערה האמונה שלי לגמרי.אני מחפשת תשובות,ומחפשת הוכחות מוצקות לגבי קיום האל (למרות שמדובר באמונה שהיא ההפך מהגיון והשכל הישר) שאוכל להאחז בהן ולעבוד את ה' בבטחון שלם שאני חיה את חיי בצורה הנכונה ביותר. בתודה מראש.מעיין.
תשובה
שלום לך.
הוגי דעות מסויימים אכן הלכו בדרך של "הוכחות" על מציאות אלוקים.
אחרים הלכו בדרך של אמונה במציאות אלוקים, ולא בהוכחות.
אני מציע לך ללמוד את הרמב"ן בפירושו לתורה על ספר שמות פרק י"ג פס' ט"ז "ולטוטפות בין עיניך". הוא מציע דרך התמודדות מעניינת. ר' יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" הולך בדרך דומה כאשר מדבר על העברת מסורת האמונה באלוקים מן הדור שזכה להתגלות אלוקים אל הדורות הבאים.
אני מתחבר לדרך זו, לכן אני מציע לך לבדוק אותה.
שנה טובה.