שאלה
טוב..אני לומדת באולפנא...ואנחנו באולפנא עסוקים חצי מהזמן בזה שהקב"ה הוא מהות העולם...והוא הכל..והוא המקור להכל ויש מאין וכו'...
וכמובן ..כולן פה מתפללות...לכולן בערך ברור שה' הוא המלך...
אבל פתאום כשאני יוצאת לחופשה או משהו-(אנחנו לא יותר מידי דתיים בבית.ואני לא גרה באזור דתי)
אז פתאום אני רואה את העולם שמחוץ לאולפנא...העולם האמיתי...ואז פתאום שם הקב"ה הוא לא המהות...מזכירים אותו מידי פעם בחגים אבל לא יותר מזה...כולם חיים את החיים שלהם על מי מנוחות..ואפ אחד לא מעלה על דעתו שחסר לו משהו..ואם כן אז בטח שלא חסר לו את הקב"ה..הם חיים בסדר מאוד בלי הקב"ה...ולא הכל קשור אליו..וגם אני...אני חוזרת לבית..רואה טלוויזיה..משחקת במחשב, קוראת ספרים מדברת עם חברת..ועוד כל מיני דברים רגילים שלא קשורים מבחינתי לעבודת ה'..והכל בסדר..אני חיה בשלווה..כלום לא חסר לי...כאילו מה?!רק באולפנא ה' הוא המלך?!אני לא מבינה...
בעצם..למה אני משקיעה חצי מהזמן שלי על משהו שאמור להיות מהות הכל...לב העולם..ובעצם אני מרגישה בסדר בלעדיו..ממש בסדר..כלום לא חסר לי..ולכל האנשים סביבי!!
אז הוא לב העולם?!איך אני ועוד הרבה אנשים חיים יפה מאוד בלעדיו ולא מרגישים חיסרון?!!
תשובה
שלום וברכה
אפשר לראות עימות בין העולם האמוני ובין העולם שבחוץ, ואז עולות שאלות מצוינות כמו אלה שאת שואלת.
אולם אפשר לקרוא את המציאות אחרת. הקב"ה הוא מקור הכל, גם המקומות הסמוכים לביתך, וגם האירועים המתחוללים מחוץ לעולם.
את צודקת שהם חיים חיים שנדמה להם שלא חסר להם דבר, ויכול להיות שאכן לא חסר להם דבר.
הסיבה שאנו מאמינים אינה רק בשל העובדה שחסר לנו דבר מה בלי האמונה. הסיבה היא שאנחנו רוצים יותר - לא מספיק לנו מה שקיים בעולם ושיכול לספק אותנו, אלא בשל העובדה שהקשר עם הקב"ה מרומם אותנו לעולם בו יש מושגים כמו "קדושה" "טהרה" "דביקות" וכדו'. אנחנו רוצים לחיות חיים כאלה עצומים, ומכוח זה אנו מאמינים, מקיימים מצוות, ומחפשים את הדרך שלנו לריבונו של עולם.
מה אפוא אני מציע לך לעשות ? אני מציע לך דווקא לחפש את החיבורים בין העולמות. להכיר בכך שמחד גיסא יש צדדים מאוד מאוד יפים בעולם, ושאנחנו חלק ממנו ולא זרים לו, והוא עולם טוב ונחמד. מאידך גיסא, יש עולם שלוקח אותנו למקום הרבה הרבה יותר גבוה בקשר עם הקב"ה – אנחנו נמצאים גם בקשר הזה.
וכך תחברי את שני העולמות, ולא תראי סתירה ביניהם.
כל טוב