לבקש מבעלי לטפל בילדים זה ביטול תורה?

ב"ה




ברכה ושלום.



לא רק שזה לא נחשב לביטול תורה אלה זה ממש מצווה ומה שנראה ביטול תורה הוא הוא קיומה.

אכן יש חובה שהיא זכות גדולה לאדם ללמוד תורה ולהגות בה אבל יחד עם זאת חייב האדם לעשות לפרנסתו ולרווחת אנשי ביתו ולדאוג לחינוך ילדיו ומעל הכל לשאת בנטל הקל-כבד של תפקוד הבית וניהול המשפחה יום יום.



השותפות של הבעל בעשיה היומיומית היא מאוד חיונית ותורמת מאוד לחינוך ולקשר שיש לילדים עם האבא שלהם.
על הקשר הזה יש לשמור מכל משמר ויש לחזקו ולבססו במה שנראה וצריך. כגון : לשחק עם הילדים בלגו או כל משחק אחר ,לצאת איתם לטיולים וכדומה .

**הקשר חייב להיות יומיומי .
**הקשר חייב לכלול גם מגע גופני:להרים את הילדים לחבקם ללטפם לקלח אותם וכדומה.
**הקשר חייב להיות נעים לילדים וחביב עליהם.
** הקשר הזה צריך להיות עמוק עד כדי כך שאם יש לילד משהו שמפריע הוא ירגיש נעים ונוח לשוחח על כך עם אבא שלו. ואם משקיעים בקשר הזה בתחילת הדרך ובונים אותו טוב הרי שאת הפירות ניתן לקטוף בגיל ההתבגרות ואת התוצאות ניתן לראות גם בנכדים ובנינים.
כי האבא והאמא הם המודל של הילדים להקמת משפחה.
ועל זה הצטווה אבינו הראשון בבראשית פרק יח

(יט) כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְדֹוָד לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְדֹוָד עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו:


אבל אם במסגרת ההסכם בין הבעל לאשה, האשה מוכנה מתוך רצון לפעול ולעשות הכל, בכל מכל כל ,כדי שבעלה ילמד תורה אין בכך כל רע רק שהיא צריכה להעריך נכונה את כוחותיה לבל תיפול ונמצא השכר בהפסד......
כי אם יהיה ח"ו הפסד זה יהיה הפסד גדול ובכיה לדורות כי לא כולם יכולים להיות כמו רחל אשת רבי עקיבא (שעבורו זה היה נישואין פעם שניה....).
וגם במקרה כזה של וויתור אז הוויתור הוא על עזרה בעבודות הבית ובשום פנים ואופן לא על הקשר החם עם הילדים.
הנה לנו דוגמה ליחס ,לא נכון] בין הקשר של רב רחומי עם אלוקים לבין הקשר של רב רחומי עם אישתו וילדיו.
ואם האיזון הוא לא נכון אז התוצאה היא קשה מאוד כי אין הצדקה לקיום קשר עם אלוקים על חשבון האשה והילדים.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סב עמוד ב

דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא, הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי. יומא חד משכתיה שמעתא, הוה מסכיא דביתהו השתא אתי השתא אתי, לא אתא, חלש דעתה אחית דמעתא מעינה, הוה יתיב באיגרא, אפחית איגרא מתותיה ונח נפשיה. "
,
([רב רחומי היה לומד לפני רבא במחוזא ,היה רגיל לבוא לבתו פעם בשנה בערב יום הכיפורים יום אחד משכו תלמודו והוא לא בא הביתה ואשתו הייתה מצפה לו וסביר להניח שהילדים חיכו לאבא והשולחן ערוך ומוכן לסעודה מפסקת.... ובכתה והצטערה על כך שהוא לא בא .באותו זמן רב רחומי ישב על גג בית המדרש פגעה בו מידת הדין ונשבר הגג תחתתיו והוא מת])


אני מעתיק לך את דברי ההלכה שנפסקה בשו"ע ושמראה על איזון נכון בין תפילה ללימוד ולפרנסה.


*******************************************


שולחן ערוך אורח חיים סימן קנה

סעיף א
אחר שיצא מבהכ"נ, ילך לבה"מ; ויקבע עת ללמוד, וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה. הגה: ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבה"מ ושכר הליכה בידו, או יקבע לו מקום וילמוד מעט במה שיודע ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים (הר"י פ"ק דברכות).

סעיף ב
קודם שילך לבה"מ יוכל לאכול פת שחרית אם הוא רגיל בו, וטוב שירגיל בו.

שולחן ערוך אורח חיים סימן קנו

[סעיף א
אח"כ ילך לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו; ומ"מ לא יעשה מלאכתו עיקר, אלא עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו;]
וישא ויתן באמונה;
ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה, שבכ"מ שהזכרת השם מצויה, מיתה מצויה;
ויזהר מלישבע, אפי' באמת, שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולם נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אע"פ שהיו מקיימים אותם; ויזהר מלהשתתף עם הכותים, שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום לא ישמע על פיך (שמות כג, יג).







בברכה,





עוזיאל



.