לבטים של כלה לפני חתונה..

בס"ד

אני לא יודע איפה אני אמצא אתכם בעת שהתשובה תגיע. האם כבר החלטתם? אולי כבר התחתנתם.
איני יודע.

רק לומר שאנו לא מחפשים לפני החתונה "תחושה של שלמות" כיון שזה לא יכול להיות קיים. אין שלמות כל עוד אין שלמות גופנית טהורה ביניהם.

מדובר רק על תחושה של ["אפשרות לשלמות"].

ראי נא.
גם אחרי הנישואים לא מגיעים לשלמות כל כך מהר.
זו עבודה של חיים.

גם אם תגיעו יום אחד לתחושת שלמות. [אהבה בכל הלב הנפש והמאוד שלכם].
גם אם תגיעו - ואפשר להגיע. זה לא אומר שזה ימשיך כך גם למחרת.

צריך לעבוד על זה כל הזמן.

לפעמים זה מגיע.
לפעמים מגיעים קרוב לזה.
לפעמים רואים את זה מרחוק.

אבל כשזה מגיע – לא שוכחים אותו. מנסים לחזור לזה אבל כבר יודעים לאן לחזור.

זה אפשר.

הקשר בין בעל לאשתו הוא שייך למציאות של עץ החיים "וידע האדם את חוה אשתו". וידיעה זו הביאה חיים.

קשר ללא הבגדים. הבגדים האלה שבאו בעקבות החטא.
קשר שנעשה בחושך. ללא חשש שמישהו יסתכל ויקנא בהם (כמו שקרה עם אדם וחוה והנחש).
קשר שמביא חיים. כי הוא שייך לעץ החיים.
קשר של אהבה – ולא כמו הפירוד שקרה בין אדם לחוה בעקבות החטא.
לכן מברכים כל חתן וכלה: "שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם" ולא מתכוונים לברך ברכה לבטלה.

טועה מי שחושב שמגיעים בקלות לקשר שכזה. זו עבודה קשה מאוד שצריך כל יום לעבוד על כך. לאהוב – לחפש דרכים להעצים את האהבה. את הכבוד. את הקשר. את החיבור האמיתי. להמנע מתאוה מגאוה מכעס במיוחד כלפי האשה.

בקיצור צריכים לבנות ביחד עם האשה את השלמות האמיתית וזו העבודה האמיתית של החיים.
זה תיקון חטא אדם הראשון.
זה מצוי מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שהיא לב ליבה של התורה.

זה חלק מהאחדות שמדובר עליה באחרית הימים. אחדות שמתחילה תמיד תמיד באדם עצמו ולא רק בכל מה שמעבר לו.

ומה יותר "עצמו" של האדם?
["זאת הפעם עצם מעצמי ובשר ומבשרי".
כי אשתו של אדם היא הכי "עצמי" שיש לו.]

בהצלחה