לא תיקום ולא תיטור

שאלה

שלום לרב המשיב, מה שלומך?

יש לי בעיה שמאוד מכבידה עליי :(

( בגלל שאתה לא מכיר בשם את אחי אספר לך בדיוק מה הבעיה )

אח שלי הוא לץ, הוא פשוט עושה לי דברים רעים, צוחק, וכשהוא שואל אותי דברי תורה הוא מנסה להכשיל אותי ( אני מתחזק ), ואז צוחק ואומר לי שאני לא יודע כלום, ואני לא יודע את התכל'ס אלא רק תאוריות, ואת האמת, הוא גם בודק אחרי באינטרנט מה אני עושה, מה אני כותב, ולמרות שהכל בקדושה, הוא עדיין עושה מזה צחוק, ואפילו לא נתתי לו רשות להסתכל, וזה כמו איסור לפני עיוור לא תתן מכשול,

בקצרה, הוא עושה כנגדי המון עבירות, ממש המון.

אני מוחל, ומנסה לא לנטור, אבל הייתי מעדיף להמנע מלדבר איתו בשביל לא להיגרר אחריו, או להשיב לו על כל מיני דברים שהוא אומר לי, והוא כל הזמן שואל אותי דברים, מה אתה חושב על זה וזה, ואני משתדל לא לענות לו בשביל לא להגרר לשיחה איתו, כי הוא פשוט מבייש אותי בכל פעם מחדש, ומלבין פני על דברים שאני כותב באינטרנט, אני מודה, מצידי הייתה לי קצת גאווה לכתוב דברים שאני לא מבין בהם, ובגלל זה הוא צוחק, ועשיתי עצמי כאיזה חכם, מה שאני לא כל כך, אבל ב"ה ה' חונן לאדם חכמה ואם ירצה ה' יתן לי גם את זאת..

אבל מה שבאמת רציתי לדעת זה מה ההלכה חושבת על דבר כזה? מה אני אמור לעשות? להתעלם? שאני מתעלם ממנו הוא קורא לי כבד ורציני, ולפעמים גם מתעצבן וכועס, אבל אני אישית לא יכול לדבר איתו, הוא גורם לי להרגיש רע, ואפילו בשבת הוא הפציר בי להגיד דברי תורה.. בסוף אמרתי.. והוא הסתכל על אמא שלי וצחק, כי הוא יודע שברגע שאני אומר דברי תורה אני מתחיל להתגאות ואולי בגלל זה ביקש כדי לצחוק עליי.

וטבע האדם שתהיה לו גאוה, ואני גאותן, ואני חושב שאני יודע המון בזמן כל כך קצר ובגלל זה אני מרגיש טוב עם עצמי להגיד דברי תורה, ועד שהוא מוציא ממני משהו לוקח קצת זמן, ואז אני מדבר, והוא צוחק, ומנסה להכשיל אותי בשאלות שלא שייכות בכלל, ואחרי שהצליח אמא שלי צחקה יחד איתו, כי גם היא ראתה איזה גאווה יש לי ואיזה דברים כתבתי באינטרנט, עשיתי עצמי כחכם, ואני בכלל לא, אני סך הכל יהודי פשוט שרוצה להיטהר ולהתקדש, והם עושים לי דברים רעים, אבל אני יודע ומאמין שהם אנוסים, הם תינוקות שנשבו ממש, ולכן אני מוחל, ומנסה לא לנטור, ובטח שלא לנקום בעזרת ה' ואני צריך עצה איך לא לנקום ולנטור, וגם לא לעבור על לא תשנא את

תשובה