לא שלם עם עצמי

שאלה

החיצוניות והגשמיות שבהם השם יתברך נתן לי מאוד מעיקים עליי.

אני בן 17 בעל תשובה לומד בבית ספר מעורב

אין לך בטח מושג את כמה זה קשר גם לשמור על מחשבות נקיות וכו'.

אני יודע שבנאדם שחובתו של הבנאדם להיות שמח במה שייש לו . פשוט להיות שמח בחלקו ובמה שה' נתן לו.

אני פשוט לא יכול להגיע לזה לא יכול.

אני מקבל את הסבל כחלק בלתי נפרד מהחיים.

הנאה היחידה שלי זה כאשר אני מקריב את עצמי למען אחרים. לדעת שאם לפחות אני לא מצליח להגיע לאושר שלי אז לפחות שהם יהיו כאלה.

אני רואה חברים שלי כאלה מוצלחים,מאושרים

קשה לי לשמוח בשמחה שלהם,גם כאשר ילד קונה נעלה חדשה לדוגמא ואני יודע שזאת הנעל הכי מכוערת שראיתי. אני בכוונה יתן לו את היחס ואת המילה הטובה שהוא צריך. נוסף על כך בגיל 2-4 בערך אני נפלתי ממדרון סלעים נפצעתי בפנים..אני בן 17 היום וכל הפנים שלי מצולקות אין לי תווי פנים חלקות. אני מתבייש להסתכל על עצמי במראה. אני לא מבין למה ה' תראה אני רק מנסה לעשות טוב? אני לא מבקש להיות חתיך..או עיניים כחולות, למה אני צריך להראות כזה נורא וזה משהו שקוסמטיקאית לו יכולה לסדר. זה צלקות בכל הפנים- נזק תמידי,שקעים שחורים מתחת לעיניים,עיניים כהות,שיערות כמו מסמרים..

''שמעתי ממקור קבלי שצורת פניו של האדם נבנית לפי אופיו. ''

זה כזה לא נכון !!!! כי אני חושב ..ולא מתוך גאווה אלא מתוך הכרה בכוונות הטובות שלי באופי שלי שלפחות תבסיס מגיע לי שזה חן. למה?מדוע?

למזה טוב?איזה תועלת בנאדם מפיק מזה בכלל??..בנוסף על כך..אני סוחב על עצמי פצעיי בגרות בגיל ההתבגרות שמוריד לי לחלוטין את ההערכה העצמית שליי בריצפהה,..מה כמה יסוריים???? לא מספיק המצב הכלכלי בבית על הפנים,הלימודים על הפנים,אין לי זמן לעצמי אפילו.

תשובה